אתמול פגש אותי אורח מישראל בפינת הקפה בבית חב"ד קרן אור בודפשט, ותוך שהוא מכין לעצמו כוס מהבילה של קפה, הוא אומר לי: "איזה פלא גדול זה! יהודי קם בבוקר ומכין לעצמו קפה. בתהליך, הוא שם קפה - שהוא מר ושחור מאוד, ועל זה שם סוכר - שהוא מתוק ולבן מאוד. בשלב הבא הוא שופך מים רותחים - שהם חמים מאוד, ועליהם חלב קר מאוד, שהרגע יצא מהמקרר.
ואז אומר: ריבונו של עולם, אני לא יודע איך יתנהל היום שלי שמתחיל עכשיו - חם, קר, שחור, לבן, מר, מתוק? מה שבטוח - "שהכל נהיה בדברו!". ככה יהודי צריך לפתוח את הבוקר, בידיעה שה' יתברך הוא מנהל את העולם, ובידו ההחלטה כיצד יתנהל היום.
בשבת זו אחר הצהריים, נקרא את משניות פרק ב' של פרקי אבות. במשנה העשירית מובאים דבריו של רבי אליעזר: "יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס". הרמב"ם בפירושו מזכיר בהקשר זה את האמור: כל מי שכועס כאילו עובד עבודת כוכבים. מדוע? מפני שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה. כי הרי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת, לא היה בכעס כלל.
וכפי שכתב הרמב"ן באגרת המפורסמת: כאשר האדם מאמין באמונה שלמה בה' יתברך והולך בדרכיו, ומרגיל עצמו להתנהל עם כל בני האדם בנחת תמיד, הרי הוא נצל מהכעס וזוכה למידת הענווה, שהיא המידה הטובה ביותר.
שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט