ירושלים היא לא חלום אלא מציאות,
היא לא חג אלא שגרה,
היא לא אתר תיירותי אלא חיים,
זה טוב לפגוש את ירושלים ביום חגה כשהיא לובשת בגדים חגיגיים ומלאה בבניה אך לכל יום ירושלים יש מוצאי יום ירושלים בו מתמודדים עם אתגרי החיים. ירושלים מורכבת מילדים שהולכים לבית ספר ולגן, מנשים וגברים שעובדים לפרנסתם, משוטרים אמיצים שמגנים עליה בגופם, מאנשי עירייה ומנהל שעמלים יומם ולילה לפתח אותה ועוד יהודים רבים וטובים שאוהבים אותה ופועלים למענה.
בירושלים יש שגרה מאתגרת בגלל החשיבות האדירה שלה. מתחת לראדר ובלי לשים לב מתחולל בירושלים קרב איתנים. המשטרה והשב"כ עוסקים לוחמים שם יומם ולילה אך זוהי התמודדות אזרחית במהותה. אנחנו כחברה צריכים לשאול את עצמנו היטב האם אנחנו כוספים אליה תכלית הכוסף או מסתפקים בקניות בממילא וקפיצה לארנה.
בעולם פוסט-מודרני בו אין משמעות למקום צריך לברר היטב האם אנחנו מציבים אלטרנטיבה. ניתן לבנות עיר בירה שמבוססת על התבנית של ערי הבירה השונות בעולם. עוד רומא, לונדון, פריז וברלין רק בעברית. צריך להחליט אם זו עיר שיש לה עבר מעניין, מרכזי קניות ססגוניים ומלונות יקרים או שהיא עיר עם בשורה עמוקה ורלוונטית לעולם.
עיר שמציבה אלטרנטיבה תרבותית לאנושות. עיר שהקודש והמשמעות אינם רק קישוט יפה לחיים אלא הלב הפועם של כל מערכות המדינה. בירושלים יש גשר בין ארמון שלמה לבית המקדש. זאת 'מקדש מלך עיר מלוכה' שבאה לבשר בשורה בעולם אך אם חס וחלילה לא נעמול בה ולמענה הבשורה הגדולה לא תיאמר אלא תגומגם ותפוספס.