אנחנו רוצים להשפיע, להיות עם יד על ההגה. אנחנו רוצים שיספרו אותנו. אנחנו כבר לא ילדי כאפות!
אבל רגע, מי זה 'אנחנו'? הציונות הדתית כמובן.
ומה האמירה שלנו? מה ההשפעה שאנחנו רוצים לייצר?
הנושא הראשון שעולה לראש הוא התחום המדיני. אנחנו רוצים למנוע נסיגות, לעצור את תכנית המאה, לסכל שחרור מחבלים. בקיצור, אנחנו נהיה ימין חזק.
וזהו? האם כל המפעל הגדול של הציונות הדתית מסתכם בלהיות יותר ימין מנתניהו?
אני מאמין שיש לנו הרבה יותר מזה. החזון שלנו, חיבור הקודש והחול, חיבור התורה והחיים הוא חזון גדול מאוד. הוא כולל התגייסות לצבא במסירות נפש, הוא כולל מפעלי חסד מעוררי התפעלות, וכן - הוא כולל גם שאיפה לחידוש המשפט העברי ולהנהגת המדינה על פי הדרכת התורה.
האם אנחנו מוכנים לזה כיום? נודה על האמת, כנראה שלא. האם זה ייראה בדיוק כפי שהיה בזמן התנ"ך? סביר להניח שלא. אבל מבחינת השאיפה אנחנו בהחלט מכוונים לשם. אדרבה, אם נמשיך לשים את זה בצד בתור 'הלכתא למשיחא' אז לא נתקדם. דווקא אם נציף את השאיפה ברשות הרבים נעודד יותר ויותר כוחות שיעסקו בזה ויבררו איך מתרגמים את ערכי הנצח של התורה אל מציאות החיים הדינמית של מדינת ישראל.
טוב עשה חבר הכנסת סמוטריץ שבחר להניף את הדגל אל על. כפי שמפלגות אחרות אינן מתביישות במצע שלהם, כפי שאנחנו איננו מתביישים באידיאלים שלנו כשזה נוגע לשלמות הארץ, כך אין מה להתבייש בשלמות התורה.
יותר מזה, זו אינה רק שאיפה ותקווה. כאשר יהודים בשנות הגלות התפללו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" זה לא היה רק חלום. הם ידעו שיום יבוא וזה יקרה, אם לא בחייהם אז בחיי בניהם או בני בניהם. ההבטחה האלוקית בהכרח תתממש, אין אפשרות אחרת.
ברוך ה' זכינו להקמת מדינה יהודית עצמאית אך עדיין יש הבטחות אלוקיות שטרם התגשמו. אנו מתפללים בכל יום "השיבה שופטינו כבראשונה" בידיעה ברורה שזה הכיוון אליו ההיסטוריה מתקדמת. מי שמתעקש להכריז "לא תהיה מדינת הלכה" מעיד על עצמו יותר מאשר על המדינה. כמו אדם שמנופף בידיו מול רכבת דוהרת כך מנסה הוא לעצור את גלגלי ההיסטוריה.
מנהיגינו היקרים, שנו כיוון. במקום לנסות לשווא לעצור את המהלך האלוקי - הירתמו אליו. כך תזכו להיות מאלה שפועלים עם א-ל למען גאולת עמו ועולמו.