באחד באפריל השנה צייצה שרן השכל את הציוץ הבא: "לאחר לבטים ולאור פרישתו של יו"ר ההסתדרות ניסנקורן-החלטתי להתמודד לתפקיד יו"ר ההסתדרות. התפקיד החשוב ביותר כדי להבריא את הכלכלה הישראלית ולהוזלת יוקר המחיה הוא לעמוד בראש הגוף שאחראי לכך. הגיע הזמן לדאוג לעובדים חדשים ולא רק לוותיקים והמחוברים, לשקיפות ולסדר".
כל מי שקצת מכיר את חברת הכנסת השכל הבין מיד שמדובר במתיחה. הרי היא אחת הלוחמות הגדולות בהסתדרות, מהדמויות הקפיטליסטיות הבולטות בפוליטיקה הישראלית. שהיא תרוץ לראשות ההסתדרות? אדם שרוצה להוביל גוף מסוים צריך להאמין בערכי היסוד של אותו ארגון, לא כך?
מסתבר שבפוליטיקה הישראלית העיקרון הזה אינו מובן מאליו. לאחרונה נשמעים קולות המבקשים להעמיד את איילת שקד בראשות איחוד מפלגות הימין. אין ספק ששקד היא פוליטיקאית מוכשרת עם ניסיון וקבלות, יש רק בעיה אחת - היא אינה מאמינה בערכי היסוד של המפלגה. אם נתעלם לרגע מכל ניסיונות המיתוג-מחדש ומחיבורי-הפיצולים השונים, בסופו של דבר איחוד מפלגות הימין היא גלגולה של המפד"ל ההיסטורית, הלא היא המפלגה הדתית-לאומית.
במרחב הפוליטי הישראלי יש לא מעט מפלגות ימניות, אבל רק מפלגה אחת באה בשם ה'. ככזאת, היא אינה רק 'מפלגת ימין'. יש לה אוסף שלם של ערכי יסוד, תרי"ג ליתר דיוק. חשובה לנו שמירה על ארץ ישראל כמו שחשובה גם שמירת הלשון, השבת, כשרות, שכר שכיר וכל אחת ממצוות התורה האחרות.
יש שיגידו, "אבל פוליטיקה היא אמנות האפשר". בהחלט, אנחנו שמחים לשתף פעולה עם כל מי שתומך בעמדותינו. יש שיתופי פעולה עם חברים בליכוד למען ארץ ישראל, חיבורים עם הח"כים החרדים בנושאים הלכתיים ואפילו, תאמינו או לא, עבודה ביחד עם ח"כים ממרצ לטובת השכבות החלשות. האם בגלל זה נציע לתמר זנדברג לעמוד בראש מפלגתנו?
ראש מפלגה הוא תפקיד עם אמירה ייצוגית, בטח בדור הזה שבו המנהיג הוא זה שמופיע על הפתקים ועל שלטי החוצות. האם ייתכן שבראשות מפלגה דתית יעמוד אדם שאינו מאמין בסט הערכים שלנו? אינני מתכוון לבדוק בציציותיו של איש, לא ביקשתי להקים משטרת מצוות או דתומטר, אבל אדם שמצהיר על עצמו כאינו-דתי? מה אנחנו משדרים בזה לעצמנו, לילדינו ולציבור הישראלי? האם אין לנו מתוכנו אדם שיכול להניף את הדגל, שאנחנו נזקקים לשחקני חיזוק מבחוץ? או שמא הדגל שלנו הוא רק ארץ ישראל, ואת שאר הדגלים קיפלנו?
אני מאמין באמונה שלמה בתורת ישראל השלמה, זו שלא תהיה מוחלפת ולא תשתנה אות אחת ממנה. אני מאמין בעם ישראל שמסוגל לחיות חיי תורה מלאים, בלי לוותר לעצמו על משהו מהאידיאלים האלוקיים. אני מאמין בארץ ישראל, שחיכתה אלפיים שנה לעם ישראל שיסיים לכפר על עוונותיו ויחזור לחיות בה חיי קודש.
אלו האידיאלים עליהם גדלנו ואותם אנחנו מביאים אל המרחב הציבורי. אנחנו מכירים את מקומנו, יודעים שלא את הכל נוכל להגשים כאן ועכשיו, מבינים את חשיבותם של שיתופי פעולה, ועם כל זה איננו מוכנים לוותר על ערכי היסוד שלנו. אם אנחנו לא נדבר בשם ה', מי יעשה זאת במקומנו?