סיסמת "הפתיחות" כשהיא באה ללא קווים אדומים היא הרת סכנות, היא משמשת כסוי לטשטוש ערכים והגמשת עקרונות.
אברהם אבינו החל את אמונתו תוך תהייה וחיפוש כמו שכתב הרמב"ם (הל' ע"ז פ"א ה"ב) שאברהם "התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן ולחשוב ביום ובלילה".
ומתוך סקרנות והתבוננות הכיר את בוראו: "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות... והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם... והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם" (שם ה"ג).
מפעל קירוב הרחוקים של אברהם לא היה רק באמצעות סימפוזיונים על האמונה אלא היה בו השקעה כספית ומאמצים להתקרב ולקרב את האוכלוסיה הרחוקה ברגשי אהבה וידידות כמו שמובא במדרש (שיהש"ר פ"א): "אשר עשו בחרן - מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לביתו ומאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה".
ובגמרא (סוטה יב) מובא: "מלמד, שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב, כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלוקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם" (סוטה י ב). הסקרנות והמעורבות החברתית דורשים מהאדם פתיחות, ובודאי שתכונה זו היתה מצויה באברהם, אבל אברהם ידע להציב לה קווים אדומים ש"היחד" שהוא רוצה לבנות לא יהיה על חשבון "הייחוד" שהוא מייצג.
על הכתוב: "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם" שואל הרב סולוביצ'יק: כמה שאלות: "אם אברהם לא רצה כי שני נעריו יהיו נוכחים בשעת העקידה, למה לקח אותם בכלל? שנית, מדוע ציווה עליהם להמתין לו?"
והוא משיב: "נדמה לי כי בצוואת אברהם כלולה השקפת עולם שלימה בנוגע ליחסינו אל יהודים שאינם שומרי מצוות" מצד אחד אין פרישה גמורה, הדרך אל הר המוריה ארוכה ומליאה נחשים וכנענים פרועים, אבל כדי שאברהם יוכל להגיע בשלום אל הר המוריה ולקדשו ולקרוא לו ה' יראה, היה זקוק לעזרת הנערים שלא הזדהו עם אמונתו בקדושה ולא הבינו את מסירת הנפש בה עבד אברהם את הקב"ה, אולם ברצון או שלא ברצון שיתפו פעולה עם אברהם וליוו אותו אל הר המוריה.
אם היה אברהם נוקט בראשית דרכו בשיטת הפרישה והיה יוצא לדרך לבדו – מי יודע אם היה מגיע "אל המקום אשר אמר לו הא-לקים". אברהם לא גרס את שיטת הפרישה, אולם אחדות מלאה אי אפשר שתהיה כל עוד שני הנערים לא מוכנים להשתחוות להקב"ה, אברהם והנערים הלכו כברת ארץ ניכרת יחדיו, אבל במקום מסוים בדרך אל הר המוריה התפרקה החבורה ואברהם נפרד משני הנערים ואומר להם: "שבו לכם פה עם החמור", הלאה אי אפשר לכם ללוות אותנו.
אמנם אני מאמין כי יבוא יום ואתם תבינו אותי לגמרי וכולנו נהיה לאגודה אחת, "ונשובה אליכם". כי מלבד האינטרסים הכלכליים-מדיניים והצבאיים יש לאברהם וליצחק גם שאיפות אחרות. נקל לשער כי הנערים נעלבו, האשימו את אברהם ויצחק בפלגנות, אבל צריך שיהיה באדם האומץ לומר: "שבו לכם פה עם החמור".
וממשיך הרב סולוביצ'יק וכותב: גם אנו בבניין מדינת ישראל היום צועדים עם כל המפלגות מפני שאנו מאמינים כי מדינת ישראל היא הדרך המובילה אל הר המוריה, וברור לנו כי לבדנו לא תצליח נסיעתנו בדרך זו, אבל האם פירושו של דבר כי נלך עם כל אחד ואחד אל הר המוריה, כי נהיה מוכנים להרשות לשני הנערים לחלל את קדושת הר המוריה ולהשתחוות לכל הגילולים? לא! כשהדבר נוגע להר המוריה, להלכות אישות, חינוך, לשמירת שבת, למאכלות אסורים, לרבנות ולהוראה, ל"מיהו יהודי", אנו מצהירים בגאון לשני הנערים, יהיו מי שיהיו בקואליציה אתנו: "שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה", קדושת הר המוריה חייבת להישמר כדין וכדת.
אנו משתפים פעולה אתכם בכל המפעלים, אולם אין פשרות בנוגע ל"מקום אשר אמר לו האלקים", בנוגע למטרה הסופית של נסיעתנו בת האלפיים חזרה לארץ ישראל.