דרוש שר לטיפול בנושא המשפחה
דרוש שר לטיפול בנושא המשפחה

'תגיעי בשעה שלוש לרחוב שבטי ישראל, למִנהל החינוך הדתי'. כך ביקש ממני הרב יוסף אליהו, מייסד ארגון 'עין טובה' לשדכנות. אבל ההתרעה כל כך קצרה. לבטל מרפאה? שוב לתזז את הנשים שמחכות לי בגלל עוד פעילות ציבורית?

כך התרוצצו המחשבות בקרבי, אלה מושכות לישיבת תם באוהל, לקבלת מטופלות במרפאה כסדרן, ואילו אלה מושכות ליציאה החוצה, לשדה הציבורי, לקידום מיזמים כלליים. לבסוף, קולו של האיש הכריע – 'לא יתכן שאת לא מפסיקה לדבר על הדאגה לרווקים\ות, וכשמגיעה הזדמנות לקדם משהו את בכלל מתלבטת'. והוא צודק, כרגיל.

אבל פגישה עם הרב ד"ר אברהם ליפשיץ זהו סוג של חלום. ואת זה אני לא אפספס. האדם הזה הוא נכס לאומי, והוא חדור שליחות, וסוחף אחריו את כולם. פעמים רבות אני מתבוננת על חברותיי שזכו לשוטט בשדות המוריקים של בתי החינוך של החמ"ד, בקנאה מסוימת. בעיני רוחי, לשליחות הזאת אין מתחרים. לגעת בנשמות, לעצב את הדורות, לשלח את לחמך על פני המים ולמצוא אותו ברבות הימים, להצמיח ישועה.

אבל המרתק ביותר בעיניי בכל המתרחש במִנהל החמ"ד, בין כל ים הפרויקטים, הוא העיסוק האינטנסיבי, שחולש על כל העשייה במנהל, במסגרת פרויקט החלמיש. יש אומרים שפעם, לפני שנים רבות, השיעורים הפרטיזניים שהועברו במסגרות שונות בנושא של החינוך לחיי משפחה היו נקראים בפי הנוער, על בסיס ראשי התיבות, שיעורי 'הלם'. זאת אולי אחת הסיבות לכך שנושא החלמיש קם לתחיה. בדור של בירור ותיקון, בו, לפי הסקרים האחרונים, מעל 70 אחוז מהצעירים עדיין רוצים משפחה מסורתית, יש מי שעושה מעשה ומבקש שחזון המשפחה יקרום עור וגידים. וזה אינטרס לאומי פר אקסלנס.

והכל מתחיל בתודעה. והתודעה מתחילה כבר בבית ספר היסודי, ואולי אפילו בגנים. לדבר על משפחה. ללמוד כישורי תקשורת. לדייק את הזהות. להטמיע את הלהט סביב הקמת משפחה  בריאה בצורה חווייתית, ובהגשת חומר לימוד עיוני, כולל ספרות מותאמת.

ולאחר התודעה, עד שהמהפכה התודעתית תישא פירות בשלים ומתוקים, ועד שתלחלחנה להבות האהבה וייבנו עוד ועוד משפחות בישראל, צריך לעמול, להפוך לאותה מטרוניטה שחומדת את אומנותו של ריבונו של עולם ומנסה לזווג זיווגים...

בשביל האבן המוביל לבניין הישן של מנהל החינוך הדתי, בשיפולי מאה שערים, פסעתי בחרדת קודש.. בחדר רחב הידיים התכנסו הרב אברהם, הרבנית רוזנברג, ואנשי חינוך חזון  ומעשה, ביניהם ראשי מוסדות, שהביעו את הרצון לתרום למיזם שיקדם הקמת בתים אצל הבוגרים והבוגרות.

באולפנת רעות בפתח תקווה, למשל, ישנה מחנכת המועסקת בחצי משרה כדי ללוות בוגרות, להטות אוזן קשבת, להיות מעורבות בהצעת שידוכים, ובניית זוגיות, וזה נפלא. אבל צריך הרבה יותר. והיוזמה הזאת שולחת זרועות מחבקות לעולמם הרוחני של הבוגרים, שהתלישות ממסגרת מביאה אותו לכדי רפיון. הוצע שהקורסים בנושא שדכנות תיכללנה בפרויקט ארצי בפריסה רחבה, והייתה הסכמה פה אחד שזהו אינטרס לאומי. לאחר כשעתיים בהם החדר תסס ורקח, בקעו ועלו מספר סעיפי פעולה, שנוסחו בדייקנות ובחריפות על ידי הרב אברהם. וביניהם- הרצון להקמת צוות ארצי שירכז את תחום הקמת המשפחה והתמיכה בזוגיות טרייה אצל כל בוגרי החמ"ד.

הישיבה מגיעה לסופה, ואני יוצאת לשמש הצהריים שקופחת על גגות שכונת 'בתי הונגרים' הסמוכה, ממהרת למרפאה. אני פוסעת בין שבילי אבן, מול חומות עתיקות יומין, מהורהרת. הדרך עוד ארוכה, והמלאכה רבה, אבל אין לנו רשות להיבטל ממנה. ויש לנו חזון. מרכזי משפחה יקומו בכל מקום, בעיר ובכפר. בעזרת ה', בצעדים בוטחים, קמעה קמעה, יהפוך הנושא לאינטרס לאומי.

דרוש שר לענייני משפחה. אם תרצו - יש לי כמה רעיונות...