לעולם לא עוד
לעולם לא עוד

לא מכבר נתבשרנו בצהלה גדולה על ביטול תושבות הקבע בישראל של שני מחבלים.

שני שרים, שר הפנים ושר המשפטים, טיפלו ישירות בעניין במקום שזו תהיה פעולה פשוטה ומוכתבת מראש על ידי חוק או תקנה כלשהי.

פעולה כזו, של ביטול תושבות למחבלים, אמורה להיות פעולה שגרתית של פקיד שמטפל בכל מי שפוגע או מנסה לפגוע במדינה או באזרחיה, בגלל יהדותה/ יהדותם – מקומו בכלא או מחוצה למדינה. חד משמעית. 

רק לפני כשמונים שנה, נרצחו סבי וסבתי, הוריה, ורוב ילדיהם. בהם גם דודתי, בעלה ושלוש בנותיהם הקטנות שעלו בעשן אושוויץ. ממשפחות ענפות נותרו מתי מעט ומאז נשבענו, כעם וכפרטים - לעולם לא עוד. זה העיקרון הטבוע בנו, וביסודה של מדינת היהודים.

הרב ישראל מאיר לאו בהגיעו מהתופת עם אחיו, שאל אותו: למה הבאת אותנו לכאן, לארץ הזאת? ארץ- שעל פי דברי הילד הקטן- לא שמע עליה מעולם. ואחיו, נער בעצמו, ענה: כי זאת הארץ היחידה בעולם שבה לא הורגים יהודים. אני יכול לראות את סבי - שמעולם לא הכרתיו - מתבונן בי בתהייה ובזעם ובתוכחה בעיניו. את בנות דודי הקטנטנות, חסרות הישע, מוכנסות לתאי הגז והשריפה. ואין לי תשובה טובה להן. 

אנו מחויבים למשפחותינו, לעמנו, וגם לכל הנרצחים אז, את קיום ההבטחה של "לעולם לא עוד". אותן מילים חרותות על אבן מצבה באנדרטה שהוקמה במחנה ההשמדה טרבלינקה. ובכל השפות. היא מחייבת ואותנו בוודאי. המשמעות היא פשוטה וברורה. כדרך שקבע יהושע בן נון. מי שאינו משלים עם היותנו פה, הוא מטרה לגיטימית. ללא התנצלות, ללא התפלפלות מיותרת. המדינה היא שצריכה להראות להם את הדרך מחוצה לה. 

על הר האפר במחנה הריכוז וההשמדה מאידאנק שבפאתי לובלין, מתנוססת כתובת בפולנית האומרת: "מותנו הוא אזהרה לכם". אזהרה לנו, החיים אחריהם. וכדברי ק. צטניק, הסופר יחיאל דינור, ניצול בעצמו: "אושוויץ תיהפך לעשן חולף אם לא ילמד ממנה האדם את לקחו. ואם אומנם תהיה אושוויץ כלא -הייתה מעולם, לא יהיה האדם ראוי ממילא להמשך קיומו".

לנו מדינה נפלאה וגם חזקה. לאורך השנים התמודדנו באופן מדהים עם כל הקמים עלינו. אנו חייבים להבהיר היטב לעולם כולו שאנו מתכוונים לכל מילה ולכל אות כשאנו אומרים "לעולם לא עוד". גם היום. 

כל שופך דם יהודי, מהסיבה שהוא יהודי,  על עצם היותו יהודי, מתחייב בנפשו. אין לו מקום בעולם הזה. כפי שאמר גנרל אמריקני: איננו רוצים שחיילינו ימותו למען מולדתם. אלא אנחנו רוצים לשכנע את אויבינו שהם ימותו למען מולדתם שלהם. גנרל אמריקני אחר אמר: תפקידנו הוא להפגיש את אויבינו עם האלוהים שלהם. 

אין פה עניין של מאזן אימה. של חשבון מספר הנפגעים אצלנו ואצלם. לא השוואה בין המספרים תקבע מי ניצח ומי הפסיד. כל יהודי שנרצח הוא הפרה של שבועת "לעולם לא עוד". זה אמור להיות הקו המנחה של הממשלה לכוחות הביטחון. ואם זה דורש חתירה להריגת המחבלים בכל עימות- זו הפקודה.

ואם זה דורש לגרש את השותפים השקטים, להרוס את בתי היודעים ושותקים, לפגוע בכל מסייע - אז התשובה היא כן. המחבלים, שולחיהם וכל הנוגעים בדבר מצביעים על אופי המלחמה המתנהלת. הם מזמן שברו את הכלים. אין סיבה שאנחנו נימנע מכך. בסופו של דבר כללים חדשים שייכנסו לעימות הזה, יהיו טובים יותר, ויחסכו חיי אדם גם בקרב הערבים עצמם. איננו צריכים להתנצל בפני אף אחד. ההסבר שלנו חרות בתולדות העמים לאורך כל ההיסטוריה. והגיעה העת לשנות את החלק הזה של ההיסטוריה. 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו