לפנות ימינה לאופוזיציה
לפנות ימינה לאופוזיציה

תוצאות הבחירות כואבות, ומותירות תחושה מרה של פספוס, התארגנות לא נכונה ומתאימה. קמפיין מאוחר וחלש, והשענות יתירה על נתניהו, אשר ניסה לשתות בלי למצמץ. 

ההפסד העיקרי בבחירות ספטמבר הוא אישית של נתניהו, אשר כשל בכל הגימיקים והמניפולציות, אשר בעבר עזרו לו. אך גם ימינה על כל חלקיה קבלה חבטה ציבורית הגונה וכואבת.

 למרבה הצער המצב הפוליטי עדיין לוטה בערפל, אך התחושה שנתניהו איבד את קיסמו וכוחו ברורה, וסופו קרב, גם ם יצליח לשרוד זמן קצר נוסף. המהירות בה הוא מנסה לגבש בלוק חוסם מדאיגה. הקריאה לגנץ לאחדות עם הבלוק נתפסת לא טוב.

ימינה, כנציגת הציבור הדתי לאומי, שוב נדרשת לשכפ"ץ את נתניהו, ובכל מצב שיתהווה היא תהיה גורם שולי בממשלת האחדות, אם תוקם.  ואולי תזרק החוצה, מבחינת נתניהו בלי להתבלבל. מאוד לא נעים, אבל גם לא נורא. מן הראוי שנציגיה יפנו ימינה לאופוזיציה, ויצאו מהמשחק הכוחני הלא ראוי אשר כבר התחיל בין גנץ ונתניהו. הניחו לנערים הגדולים לשחק, ואם תיווצר הזדמנות ראויה אפשר להיכנס לממשלה גם במחיר מינימום. עם 7 מנדטים זה מה יש. מספיק עם ההתייצבות הצייתנית לבלוק של נתניהו.

היכולת לספוג הפסדים, להוריד זמנית את הראש, לנתח את המצב החברתי פוליטי, ולהסיק מסקנות לטווח הקצר והארוך היא יכולת חשובה בהתמודדות עם המציאות. זה נכון גם ברמת הפרט, וכולנו נצבים היום לפני הימים הנוראים ונדרשים לחשבון נפש. וגם ברמה הציבורית חשבון לעשות בדיקה עצמית מעמיקה, ולחזור בתשובה.

החבירה הממושכת לנתניהו אפשרה לבית היהודי תקופה לא רעה של הישגים, בחינוך, במשפטים, ומעט בתחום המדיני בטחוני. אבל כבר תקופה לא קצרה, ובמיוחד לאחר הבחירות האחרונות באפריל, אנו נגררים אחר נתניהו וצרותיו, ונדרשים לשלם מחיר על מלחמותיו כנגד הקמים עליו לחסלו. ורבים הם אויביו.

המחסל הראשי שקם עליו לאחרונה הוא ליברמן, אשר פועל בסגנון "המאפיה הרוסית", ועוטף את הנקמה באג'נדה חילונית אנטי חרדים ודת. קדמה לו מערכת המשפט המושפעת יותר מדי מגורמי שמאל, וגם בוגי יעלון שמלבד תחושות ההשפלה שספג מנתניהו, והצורך בנקמה, לא ברור מה הוא עושה בכחול לבן. על כך יש להשתתף בצערו של נתניהו.

קל להאשים את שונאיו ומתנגדיו, אך למען האמת ביבי "הרוויח זאת ביושר" עם ההתנהלות הכוחנית והיהירה, ועם חיסול שיטתי של כל מי שמסכן את מעמדו בליכוד ובימין, וסופו שהוא מפרפר כרגע את רגעיו האחרונים ללא חברים אמתיים. מלבד משפחתו, אשר גם לה תרומה לא קטנה למצבו.

אפשר לשתף פעולה מינורית עם מהלכיו הבאים, ולתת לו הזדמנות נוספת, אבל לא כבלוק טכני אוטומטי, ומתוך נכונות ראויה וצנועה ללכת ימינה בגאון לאופוזיציה. נראה שאין חשש בטווח הקרוב למהלכים מרחיקי לכת בתחום המדיני, ועיקר המאמץ של כל ממשלה שתקום תהיה בתחום הביטחוני, עזה ולבנון, ובתחום הכלכלי, הגירעון. לכן הציבור הדתי לאומי יכול לחוש חזק מספיק לעשות הפוגה באופוזיציה ולהבריא ולשקם את כוחו החברתי פוליטי.