גזירות, תעניות, פרוצדורות ורחמים
גזירות, תעניות, פרוצדורות ורחמים

חצבים בצידי הדרך החלו להרים ראשם ופריחתם הדינמית רומזת על תם שנה ופתיחתה של אחרת. 

השנה שעברנו הייתה שנה סוערת מבחינה פוליטית. שתי מערכות בחירות צעקניות לא הפסיקו להתקיף את האזניים מחד, ולא לומר בעצם כלום, מאידך. עיקר האנרגיה הופנתה ל'למה הם/הוא לא!'. לא דיון. לא בירור. לא 'מה רוצים שיקרה כאן'.

הדיון בפרוצדורות, מנהלות, תקינות, לא ירד מסדר היום, ובחוסר היכולת להגיע לשיחה אמיתית (נוקבת ככל שתהיה) היתה פניה שוב ושוב אל מחוזות ה'הליך'. לא ראינו שבא לנו פתרון שמרגיע את החברה ומעלה על מסלול של עבודה ארוכת טווח לפי רצונו של העם.

כך יצא, שבשנה הזו שעברנו, המון תהליכים מדינתיים נתקעו, בהיעדר ממשלה מכוננת שתקבע מדיניות סדורה ותבצע אותה. מכרזים עוקבו, מינויים זמניים התארכו, והמדינה כולה היתה ב'הולד'.

יש לנו מדינה טובה, מתפתחת ונבנית, יש פה חברה אזרחית מצוינת שפועלת, יש הרבה טוב. יש השתדלות לשפר ולהשתפר. 

אך השנה האחרונה היתה שנת בצורת ביכולת לנוע קדימה. היתה פה הרבה עבודת ליטוש וחידוד אך נעדרה יכולת החידוש. היתה זו שנת בצורת ביכולת להתחדש ולייצר שיתופי פעולה בזירה הפוליטית, שיקדמו את כולנו קדימה. כבר מזה זמן רב מורגשת צפיה ורצון בעם לראות 'שאר רוח' ואור חדש.

המדרש בבראשית רבא (לג, ג) מספר כי בימיו של ר' תנחומא לא ירדו גשמים ובאו ישראל לר' תנחומא וביקשו שיגזור תענית על מנת שירדו.

נגזרה תענית אחת, ולא ירדו. נגזרה תענית שניה, ולא ירדו. נגזרה תענית שלישית, ולא ירדו. חזר ר' תנחומא לעם ואמר להם: לא יילך! "לכו והתמלאו רחמים זה על זה!"   

מה אומר פה ר' תנחומא? התענית, כלומר, הפרוצדורה הזו, ריקה מתוכן. ככה, זה לא יילך. צריך לקרות פה משהו אחר. ביניכם.

הלכו והחלו להתייחס זה לזה, ובעקבות כך ראו זה את צרכיו של האחר והחלו לתת צדקה לפי הצורך. למדו ש'צדקה' יכולה לבוא במעות ממש, ויכולה לבוא גם ב'עין טובה', ופניה למחוזות של 'לדון לכף זכות'.

ואז, ירדו גשמים.

היינו רוצים לקוות כי בשנה שתבוא לנו, מדינת ישראל ומוביליה, יתעסקו פחות בפרוצדורות מכריעות, שהיה לנו די מהן, ויפנו לערוץ של דיבור ובירור. היינו רוצים שיתפנו נבחרינו לחיפוש מכנה משותף בין תפיסות עולם שונות ובין א.נשים שאינם מסכימים זה עם זה אך מבינים שאת החברה הזו צריך להוביל ביחד. אנו מקוים שבשנה הנפתחת נצליח לפתח ולהשתכלל כמדינה יהודית וכחברה דמוקרטית היודעות להתנהל עם הכוחות השונים הקיימים פה. 

שנדע להביא את עצמנו- כולנו אל מחוזות של שפע, ברכה והתפתחות לטובת כלל מי שאנחנו. בפחות חדות וצעקה. פחות שלילה. יותר דיבור ורצון למצוא את האינטרס המשותף שכן ישנו, ויירדו גשמים.

"וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ" (תפילה לשלום המדינה)

הנה ימי ראשית באים, הזדמנות חדשה.