האגדה מספרת על תומס אדיסון, מי שלזכותו נזקפת המצאת הנורה החשמלית ששינתה את צורת החיים האנושיים: כאשר אמו של תומס נפטרה, הוא עיין במגירות בביתה ומצא פיסת נייר ישנה שהחזירה אותו עשרות שנים לאחור וגרמה לו לפרוץ בבכי.
בהיותו ילד בבית הספר, קיבל תומס מהמורה פתק להעביר לאמו. הוא לא ידע קרוא וכתוב ושאל מה כתוב בפתק, ואמו קראה בפניו: "גברת אדיסון הנכבדה. ברצוני לספר לך שבנך תומס הוא ילד מוכשר מאד, ומאחר שאין לנו בבית הספר כלים לקדם אותו כראוי, אנו מבקשים לא לשלוח אותו מחר לבית הספר ולמצוא עבורו מסגרת אחרת ומתאימה יותר לכישוריו". תומס שהה בבית במשך כמה חודשים, עד שאמו מצאה מוסד לימודי אחר עבורו.
כעת החזיק תומס את אותו פתק נושן, רק שהפעם הוא כבר ידע לקרוא וגילה בו מילים שונות לחלוטין: "גברת אדיסון, בנך תומס מופרע ואינו מסוגל לשבת רגע אחד במנוחה. הוא מפריע למהלך השיעור התקין והמורה אינו יכול ללמד כשהוא בכיתה. לפיכך הוחלט להשעותו לאלתר ולצמיתות מבית הספר". תומס ניגב את דמעותיו ואמר: "אילו הייתה אמי מקריאה את החיצים החדים ששלח המורה, לא הייתי מסוגל לשרוד". בתושייה ובחכמה אימהית, העניקה לתומס הקטן עידוד, שמיצב אותו בעיני עצמו כמוכשר משאר בני גילו – והתוצאה הייתה בהתאם.
* * *
בכל התנ"ך איננו מוצאים שבחים ביחס לגדולי האומה היהודית, וישנו רק חריג אחד: נח. הוא האדם היחיד שהתורה יוצאת מגדרה בפרשתנו בכדי לתאר את דמותו הנעלית ונאמרו עליו שבחים כמותם לא זכו אפילו אברהם אבינו ומשה רבנו. "אלה תולדת נח, נח איש צדיק, תמים היה בדורתיו, את הא-לוקים התהלך נח ... כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה".
זה מדהים, נח הוא האדם היחיד בכל התנ"ך שמכונה בתואר השגור "צדיק", שוב ושוב. אך לפי חלק מהמפרשים, נח לא היה הצדיק האידיאלי אליו אמורים להרים את העיניים, אלא רק צדיק יחסי לדור השפל שבו הוא חי, מה שמחזק את השאלה - מדוע יוצאת התורה מגדרה בכדי לשבח אותו?
ביאר הרבי: המילים הגדולות נועדו להפוך את נח לצדיק. לא לתאר מציאות קיימת, אלא ליצור אותה. נח הולך למשימה בה לא עמד איש לפניו ואחריו - הוא יוצא לבדו למלחמה מול כל האנושות, להקים תיבה מול כל המלגלגים וללכת נגד הזרם מתוך אמונה בה'. מהיכן יש לו את הכוח לעמוד באתגר כזה? התשובה היא - מהמחמאות שמעניק לו הקדוש ברוך הוא. הוא מזכיר לו: "אתה צדיק תמים", אתה שונה מכל האנשים סביבך ונועדת להיות מציל האנושות אחרי המבול – והמילים הללו יציפו את העוצמה שבו.
הדרך לייצר אנשים גדולים היא דרך מילים גדולות. התורה מאמינה בכוחן של מילים לגדל אנשים. המחמאות לא נועדו לכבד את המוחמא, אלא לשכנע אותו בקיומן, להציף את הכוחות הטובים הגנוזים בו. לפי התפיסה היהודית, מילים יוצרות מציאות, הן יכולות לההפך לנבואה המגשימה את עצמה. פעמים רבות בני אדם מגדירים את עצמם לפי הציפיות של אחרים מהם, וככל שנזכיר להם יותר את המעלות, יוכלו להחשף ליכולות הטמונות בהם ולהביאם לידי מימוש.
שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט