תעצרו את הרכבת
תעצרו את הרכבת

בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם (איכה א, ב)

אין לדון אדם עד שמגיעים למקומו, ואף אחד מאיתנו אינו רוצה להגיע למקום שכזה נוראי.

שוב נפטר ילד מרשלנות פושעת. חייהם של דויד דייגי ז"ל, יסמין וינטה ז"ל ואריה בוגריב ז"ל נגדעו בראשית צמיחתם, בגלל רשלנות פושעת או התעללות. שלוש משפחות נהרסו. פעם, פעמיים, ניתן היה להגיד 'מקרה הוא', פעם שלישית זאת כבר חזקה, זאת כבר תופעה.

לנוכח הדיווחים על פעוטות שנפגעו במסגרות הגיל הרך, או על פעוטות ש"פשוט" יצאו בלי השגחה אל מחוץ לגבולות המעון, יש תחושה קשה שמערך החינוך וההשגחה מלידה עד גיל שלוש בישראל פועל כמו רולטה רוסית. האם הנפגע הבא יהיה הילד שלכם, של החברים, האחים, השכנים שלכם?

כולנו רוצים את החינוך הטוב ביותר לילדינו. חשוב לנו שהמטפלות יאהבו אותם, ויטפלו בהם במסירות ובאהבה. חשוב לנו שהגננת תשחק איתם בשמחה ושהמורה תחכים אותם. אולם איך אפשר לדרוש את הטיפול הבסיסי ליקירנו אם במערך הגיל הרך יש מטפלת אחת שאמורה לטפל בשישה תינוקות בו זמנית? לא מדובר רק בהיעדר יחס חם לתינוק הרך, דבר חמור גם כך, אלא בסכנת חיים ממשית ליקר לנו מכל.

המפתח לשינוי המצב הוא קודם כול שינוי תודעתי. המטרה שלשמה הוקמו המעונות הייתה לאפשר לאמהות לצאת לעבודה. אם המטרה היא לאפשר לאם לעבוד, אז ככל שמורידים את העלויות באמצעות תקנים ירודים וכוח אדם שלא עבר הכשרה, כך יקטן תשלום ההורים. מכיוון שהמוקד הוא מציאת פתרון לאם העובדת, המעון נתפס "כאפסנאות" ולא מקום שבו צריך להעסיק אדם מקצועי שאמור לא רק לשמור על הילדים אלא אף לפתח אותם מבחינה קוגניטיבית.

השינוי כבר התרחש. ב־84 אחוזים ממשקי הבית בישראל הנשים עובדות. כעת צריך לעבור ליעד הבא: התאמת המסגרות לצרכים הנדרשים להתפתחות תקינה של הילדים מלידה ועד גיל שלוש. ברגע שהמבט יתמקד בהתפתחות הילד יובן למה אין די במה שנעשה. רק אז המערכת תוכל לעבור את השינוי הנדרש. חובה על המדינה לדאוג לרווחתו ולחינוכו של הילד. בשונה מחובה מוסרית בלבד שקיימת כלפי קשישים למשל, כאן, כלכלית שווה למדינה להשקיע. שלושת השנים הראשונות הן קריטיות להתפתחות העתידית, והשקעה בגיל הרך תיתן את פירותיה בטווח הארוך, כשילדים אלו יגיעו לבגרות.

ממחקרים עולה כי איכות מסגרות הגיל הרך בישראל היא מהנמוכות במדינות ה – OECD , דו"ח מבקר המדינה מצא שאפילו התקן הנמוך שקבע משרד הרווחה, מטפלת אחת עבור 6 פעוטות, לא תמיד מיושם בפועל מפאת מחסור בכח אדם.

בתחום הפיקוח וההסדרה של מסגרות החינוך לגיל הרך מדינת ישראל כלל לא הצטרפה למגמה במדינות המפותחות. עד ה-1 בספטמבר 2019 כל אחד יכול היה לפתוח מסגרת, מאז המצב אינו הרבה יותר טוב למרות שחוק הפיקוח יצא לפועל, ועובדה לכך הוא מותו הטראגי של הילד מחיפה בשבוע שעבר, מרשלנות.

על פי החוק הנוכחי, פתיחת מסגרת של 7 ילדים ומעלה תתאפשר בתנאים הבאים:

  • רישום ורישיון ראשוני ממשרד העבודה והרווחה
  • אישור משטרתי של העובדים/ות על היעדר עבר פלילי
  • הכשרה של 22 שעות בעזרה ראשונה
  • הצהרה על מבנה ראוי ובטוחה לילדים

החוק הנוכחי דואג לביטחונם ושלומם של הילדים וחשיבתו אינה מוטלת בספק, אולם רק שינוי כולל של הכשרה מקצועית והעברת החינוך מלידה ועד 3 למשרד החינוך ייצור שינוי משמעותי. הכשרה פדגוגית של אנשי הצוות היא חיונית ביותר, כיון שמשמעות הדבר אינה רק חינוך ולימוד אלא גיבוש תפיסה של מערך הצרכים של הילד הכולל בתוכו בטיחות פיזית נפשית וכיוצ"ב.

ועד אז הורים יקרים, קחו את הילדים אתכם לעבודה, אולי זה מה שיפעיל לחץ על המדיניות הכושלת בגיל הרך.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו