שמחה בטהרן
שמחה בטהרן

רק 16% מחיילי היחידות הלוחמות בצה"ל מדרגים את ערך "הדבקות במשימה" כערך הראשון והמחייב עבורם. כך עולה ממחקר שערך "המכון הישראלי לדמוקרטיה" והתפרסם לאחרונה.

ע"פ תוצאות הסקר מתברר שערך הלחימה שבעבר הניע את צה"ל להישגים שאיפשרו להקים את מדינת ישראל ולהגן עליה, הפך לכזה שרוב החיילים המשרתים היום אינם רואים אותו כראשון במעלה עבורם. אם רוב לוחמי צה"ל אינם רואים את ה"דבקות במשימה" כציווי המוביל עבורם אזי מדובר בחולשה מערכתית, שביום פקודה ומבחן תיתרגם לחולשה מבצעית.

לוחם שאיננו מונע קודם לכל על ידי תחושת החובה לעמוד במשימה המבצעית שהוטלה עליו יתקשה מאד, אם בכלל, לעמוד מול לוחם המונע בעיקר על ידי אותה התחושה.

מי שעמד מקרוב על התהליך שהוביל להשפלת ערך ה"דבקות במשימה" אל המקום עליו מלמד הסקר הנדון איננו צריך להיות מופתע. כבר לפני יותר מעשרים שנה החליף העיסוק ב"רוח צה"ל" את הדיון ב"עקרונות המלחמה" של צה"ל. בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר העניק הרמטכ"ל למפקדיו את הספר "מי הזיז את הגבינה שלי", נמחקה גם המילה "מלחמה" מהדיון הפנים צבאי. היא הוחלפה במונחים כמו "עימות מוגבל" שהמענה הצבאי מולו נקבע כ"הכלה" או "הרגעה" וגם "השקטה" בתוספת "השתבללות".

כל מי שמיעט להשתמש במונחים הצבאיים הקלאסיים והרבה להשתמש במילים מוזרות יותר, בעיקר כאלה שאין בהן ציוויים ברורים, נהנה מיוקרה רבה יותר. אחד מהם אפילו זכה להתמנות לרמטכ"ל ובהמשך גם לשר הביטחון. כך הגענו אל לחימה שאיננה לחימה, כפי שחזינו בה למשל במלחמת לבנון 2 וב"צוק איתן".

כמקובל בכל הצבאות לכל אורך ההיסטוריה, גם בצה"ל היה ציווי הדבקות במשימה הראשון ברשימת "עקרונות המלחמה". כל שאר העקרונות נגזרו מאותו הציווי ושירתו אותו. הדיון על "עקרונות המלחמה של צה"ל" עסק בהבנתם ובדרך שבה יש ליישם את העקרונות בפועל, על מנת לממש בדרך היעילה ביותר את הציווי העליון - עמידה במשימה. לעומתו, הדיון על "רוח צה"ל" נושא אופי אקדמי מופשט, נטול סדרי עדיפויות וקביעות מחייבות ובעיקר עמוס בסתירות פנימיות. אין פלא שבפועל, וכפי שעולה גם מתוצאות הסקר, מה שמובן ממנו הוא ההיתר שכל חייל לקח לעצמו לבחור את הערך החשוב ביותר לו על פי השקפת עולמו הפרטית.

צה"ל איננו עוסק בחינוך צבאי, שמטרתו לעצב לוחמים בצבא מנצח, אלא בהנחלת דרך חשיבה שאיננה צבאית ולעיתים אנטי צבאית. תוצאותיה של אותה דרך חשיבה ניכרות בסקר בדיוק כפי שהן בלטו בלחימה ההססנית ואי החתירה להכרעה, בעיקר בקרב הפיקוד הבכיר, במלחמת לבנון 2 ו"בצוק איתן".

צה"ל אמור לדעת כי אין עניין פחות מוסרי מצידו מאשר לא לעמוד במשימה שלשמה הוא קיים - הגנה על אזרחי ישראל. על כך, ורק על כך, הוא צריך לבחון את עצמו יום יום וגם להיבחן על ידי אלה הסומכים עליו ומממנים אותו. מי שייבחן בדרך זו את תוצאות הסקר הנדון יילמד כי הנחלתו של מסמך "רוח צה"ל" בקרב החיילים לא גרמה להם להיות מוסריים יותר אלא רק מבולבלים יותר, ובכך החלישה את כושר הלחימה שלהם.

צה"ל איננו אמור להיות "הצבא הכי מוסרי בעולם" אלא "הצבא הכי מנצח בעולם". דרישה שכזו ממנו איננה עומדת בסתירה לדרישה להימנע, ככל הניתן, מפגיעה בחפים מפשע. מכל מקום - סביר להניח שמנהיגי איראן מרוצים מאד מתוצאות הסקר. לאזרחי ישראל מומלץ להיות מודאגים ממנו.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו