ביום חמישי אחר הצהריים, יצא אבא יחד עם הילד שלו לסופרמרקט הגדול, לערוך קניות לשבת קודש. הילד לא הפסיק לרוץ, השתולל והתפרע. האבא ניסה לשמור על שליטה ואמר בקול שליו: "יוסי תירגע, עוד מעט מגיעים הביתה". הילד לא התרשם והמשיך לרוץ ולהפיל עגלות. האב החזיק את עצמו ואמר שוב: "יוסי תירגע, אנחנו כבר יוצאים מכאן". הילד המשיך בשלו.
כשהגיעו לקופה, הבלאגן שעשה הילד כבר חצה גבולות. האבא נשך שפתיים ואמר בכוחות אחרונים: "יוסי תירגע, ממש עוד רגע נסיים". כשיצאו מן החנות, ניגש מנהל החנות והפטיר בהתפעלות: "מאוד התרשמתי מהסבלנות שבה דיברת אל הבן שלך יוסי". "לא", אמר האבא, "יוסי הוא לא הילד, יוסי זה אני"...
יעקב אבינו מתבשר כי עשיו אחיו, ממנו "גנב" את הברכות של יצחק אביהם, בדרכו אליו, כשהוא מלווה בארבע מאות איש, מה שלא משאיר הרבה מקום לדמיון. הוא מתחיל להתכונן ולחלק את המחנה, ורש"י מפרש: "התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון לתפילה ולמלחמה".
למדים מכאן הוראה בחינוך ילדי ישראל: שלושת הדברים - דורון, תפילה ומלחמה, הם לכאורה הפכים ומנוגדים זה מזה. דורון הוא ענין של חסד וקירוב, ומלחמה – ענין של ריחוק וגבורה. ושניהם הפוכים מענין התפילה, שהרי הם פעולות בין בני אדם, מה שאין כן תפילה, שהיא בקשת רחמים מלמעלה.
וזהו מה שנאמר "התקין עצמו" - לכל אדם יש טבע מסויים, אחד במידת בחסד, השני במידת הגבורה, ובכדי להתנהג באופן אחר צריך האדם לשנות ו"לתקן" עצמו, להתנהג באופן שאינו לפי טבעו. על אחת כמה וכמה במקרה של יעקב, שהתנהג בשלושה אופנים בבת אחת. בשביל דבר כזה בוודאי צריך האדם לשנות טבעו.
מזה הוראה לכל אחד ואחת, שכאשר יש צורך להציל את "ילדי ישראל" מאופן החינוך של עשו, אי אפשר לאדם להסתפק בעבודה לפי טבעו ובדרך בה הוא "רגיל" לעבוד את ה', אלא יש ל"התקין עצמו", ולהשתנות. כי כאשר פועלים רק לפי הטבע, הרגילות וההגיון השכלי, אי אפשר להיות בטוח בניצחון על עשו. רק כאשר פועלים בלי חשבונות ועם כל התנועות והאופנים האפשריים, ובאופן של "התקין עצמו" אזי מצליחים לכבוש את עשו, "והיתה לה' המלוכה".
שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט