בימים האחרונים אני מרגיש שהשיח הפנימי שלנו בציונות הדתית הלך והקצין ולא ברור לי על מה ולמה, דורשים ממך להיות חד והחלטי, בעד או נגד, בכל סוגיה, או שאתה איתי או שאתה איתו או שאתה בכלל שם. שחור או לבן.
אז מה מסתבר, שזה ממש לא כך, אפשר ואפשר, ואני אסביר.
ישנן שתי סוגיות בוערות כרגע שמונחות על השולחן לגבי המסגרת הפוליטית שתייצג את הציונות הדתית בבחירות הקרובות: איך בוחרים את הרשימה לכנסת ועם מי מתאחדים לריצה משותפת.
בעניין האחדות אני חד משמעי ונחרץ – הבית היהודי, האיחוד הלאומי וכן, גם עוצמה יהודית חייבים לסגור את הריב המטופש עוד היום ולהכריז על ריצה משותפת. אין הרי ברירה אחרת, ללא ריצה משותפת ניפול כולנו אל מתחת לאחוז החסימה, זהו לא תרחיש אימים אלא מציאות.
ביחד כבר הוכחנו שאנו עוברים, רצנו כאיחוד הימין באפריל 2019 וקיבלנו קרוב לחמישה מנדטים. אין טעם להתווכח ואסור, פשוט אסור להשמיץ ולהטיל רפש אחד בשני או השני השלישי. הציבור מתעב את זה ובצדק עובר למקומות אחרים.
לגבי בחירת הרשימה אני איש שטח וכזה הייתי תמיד, הסתובבתי בחודשים האחרונים בכל רחבי הארץ ופגשתי פעילים מקומיים, ראשי סניפים, סגני ראשי רשויות והגעתי למסקנה הברורה: הציבור רוצה משהו מרענן שיביא אמון מחודש.
נכון, ישנו מתווה של פריימריז פתוחים שמנסה לשלב בין השניים אבל זה לא מוכרח, יש דרכים אחרות ומותר גם לחשוב אחרת.
כן, גם אני דוידי בן ציון מאמין גדול בפריימריז, הכי פתוחים והכי רחבים שיש, ואגלה לכם סוד, זו גם הייתה הסיבה שבגללה הצטרפתי לפני שבע שנים לבית היהודי כשהגיעו נפתלי בנט ואיילת שקד והכניסו רוח חדשה ומרעננת לציונות הדתית. אבל זה היה אז והתהליך היה מסודר והתחיל חודשים רבים לפני הבחירות.
היום אנחנו נמצאים פחות מחודש מהגשת הרשימות לכנסת, פחות מחודש (!), ולכן אינני בטוח שהפריימריז הפתוחים יכולים להתממש, יש בזה היבטים רבים ותקצר היריעה מלהכיל . מוביל המהלך איתי גרנק, הוא חבר כמו אח ואני מעריך אותו מאד על עשייתו כמנכ"ל איגוד הזהות עד לפני שנתיים.
לשיטתי יש דרך ביניים שאפשרית בלוח הזמנים שנוצר ומייצרת איזונים בין האינטרסים השונים, והיא - בחירה במרכז. נכון, זה לא מושלם, יש בזה חששות וחסרונות אבל זו הדרך לבוא שוב לציבור ולתת לו להשפיע בדרך זו או אחרת על הרכב הרשימה. אני גם מאמין שזה יוביל בסוף לאחדות המחנה.
ומילה אחרונה לגבי בנט, אני שמח שהוא רץ עצמאית, אני יודע שיש חכמים ממני שסוברים אחרת, מכבד את דעתם אך לשיטתי זהו קרש ההצלה לימין כולו.
ישנו ציבור לא קטן של מצביעי ימין אידיאולוגי שאינם רואים עצמם חלק ממפלגת הציונות הדתית מחד אך לא מרגיש בנוח להצביע לליכוד מסיבותיהם שלהם – אלו מצביעים ש"ברחו" לנו בעבר לכחול לבן כי לא מצאו אלטרנטיבה. הימין החדש של בנט בדיוק בשבילם.
ולסיום מילה לחבריי בשמאל, טוב שאתם כאן, אני שמח על שאנחנו חיים במדינת ישראל בה יש חופש ביטוי וחופש הצבעה וביחד, כולנו, מרכיבים את הפסיפס המשפחתי הזה של עם ישראל.
גם בתקופת בחירות גדושת מתחים וסערות אנחנו חייבים לזכור את היום שלפני והיום שאחרי, בדיוק כמו שאנו משרתים יחד בסדיר ובמילואים וקופצים על הרימון אחד עבור השני, כך אנו יכולים לעבור את התקופה הזו בלי לשרוט ולהכאיב זה לזה. אני מבטיח לעשות את שלי כדי לשמור על הדברים הברורים הללו.