כולם אהובים, כולם חשובים
כולם אהובים, כולם חשובים

ההחלטה של איילת שקד לרוץ עם "הימין החדש" היא החלטה מצוינת.

ראשית, המצב בימין הדתי – הבית היהודי, סמוטריץ ובן גביר - כל כך מורכב ומסובך מבחינה פוליטית, שהיא רק הייתה יכולה לסבך אותו עוד יותר אילו הייתה מחליטה לרוץ שם. גם עכשיו המערכת שם מורכבת ומסובכת, אבל לפחות מהקושי הזה היא השתחררה, ועכשיו הם יוכלו להתארגן על עצמם בקלות רבה יותר.

שנית, להרבה מידי דתיים היה קושי שבראשות הרשימה של שלושת הגורמים הדתיים האלה יעמד אדם לא דתי. ב"ימינה" היה נימוק שלא כול "ימינה" דתית, נימוק נכון וצודק, אבל עכשיו שקד הייתה מרחיקה דתיים רבים ובלי ספק חרד"לים מסוימים, את אנשי "נעם" ודומיהם.

אבל מה שחשוב הוא דווקא הצד השני של הדברים: נפתלי בנט זקוק לה מאוד בשביל המהלך שלו. בלעדיה היה יכול להיות לו קשה מאוד לעמוד במשימה שהציב לעצמו ב"ימין החדש", להביא קולות מהימין הרך ומהמרכז. איילת שקד היא תנאי הכרחי לצורך ביצוע המשימה הזו.

היכולת של בנט ושקד לעשות ביניהם הצרחה כשצריך – להחליף מקומות ותפקידים – היא לא רק חידוש בפוליטיקה הישראלית, אלא גם מכפיל כוח ויתרון עצום. נקווה שהזוגיות הפוליטית שלהם תימשך. עם ישראל זקוק להם – וביחד. כצמד.

לכול אדם יש מקום, ולא בהכרח אותו מקום בכול זמן. לפחות עכשיו המקום הטבעי של איילת שקד הוא בימין החדש.

עכשיו אפשר לאחל הצלחה הן לימין החדש, והן לבית היהודי ושות'.
כולם אהובים. כולם חשובים. לכולם תפקיד חיוני.