מוקד המאבק
מוקד המאבק

עוצמת המקבתות (מלשון מקבת, כיאה לחנוכה) הנוחתת על הרב פרץ, בפרט, ועל אנשי הבית היהודי, בכלל, מחרישה את היכולת להתבונן בקור רוח- ובסיוע חום הלב- בהסכם החיבור בין הבית היהודי לעוצמה יהודית, (כן לאהבת אחים) ומתוך פיכחות נינוחה, ואפילו פקחות.

כשההמון צועק: לתלות אותם. עכשיו, בלי שיפוט או אפילו משפט מתוקשר, מתעורר חשש מעורב בחשד, שאולי הרעש נועד להסתיר משהו.

בראשונה ראוי להגדיר את שדה הקרב. למי יש בכלל את זכות הצעקה. בוודאי לא למי ששוקל להסתמך על הרשימה המשותפת, שאינה טורחת אפילו להסתיר את איבתה למדינה היהודית וליהודים שבה.

חברי הכנסת שלה, הנהנים ממה שהדגל הכחול לבן מבשר עליו, אינם מכבדים אותו כמו גם את ההמנון שלה. אבל הם כשרים בעיני השמאל, וכחול לבן (!) בונים עליהם את עתידם. למעשה, בלעדיהם גוש השמאל יכול לבנות רק מגדלים באוויר. 

ואם נרחיב את זה. באיזו חוצפה פותחים ח"כים של מפלגה אחרת, למשל, את פיהם ושופכים אש וגופרית על הנעשה במפלגה שאינם מתכוונים להצביע עבורה, ולא הצביעו בעבורה בעבר. כולל – ואולי בעיקר- את בעלי הכיפות שביניהם. ובוודאי כותבי הטורים ומרבי המלל התקשורתי. ברור, ואיננו תמימים, שהם רק רוצים להבאיש את ריחה באפי בוחריהם ובמקום להגביה את עצמם מעל יריביהם, הם מנסים להנמיך את האחרים לבור שהם חיים בו. כך לא בונים חומה, כידוע. 

נדמה שאנו עדים למערכת בחירות מוזרה כשאנשי מפלגה מסוימת מנסים לשכנע חברים במפלגה יריבה את מי עליהם לשבץ ברשימתם שלהם. אז, הנה קצת חומר מחשבה עבורם. מאחר ורצים רמזים בתקשורת על חקירה משטרתית בעניינם של כמה מנהיגי מפלגה, אולי כדאי לא לשבץ אותם ברשימות שמא יואשמו ברגע האחרון לפני הבחירות. ומעניין מה דעת היועמ"ש, ואולי גם בית המשפט, על האפשרות הזאת. ובעצם, למה אין פרסום גלוי לציבור על החשדות הנחקרים. כפי שהורגלנו- כלפי אחרים, כמובן- בשנים האחרונות? 

עוד ציבור, שלאחרונה הופך למאיים יותר ויותר, הוא זה שאינו מקבל את חוקי המדינה. אכן, קשה במציאות שאנו חיים בה לשמוח ולסמוך על מערכות המשפט- מהפרקליטות שמבזה את עצמה, ועד לבית המשפט העליון המצליח לעורר תהיות- אבל אנו חיים לפי פסיקותיו.

והנה, שוב, המחוקקים עצמם אינם מקבלים את פסיקותיו. האומנם עוצמה נפסלה כמפלגה? האם מישהו מהמועמדים של עוצמה הורשע בדין? (מה שאגב קרה ברוב המפלגות שבכנסת) האם אנשי עוצמה אינם מצורפים למניין, או עולים לתורה אפילו בגבעת שמואל ? אולי ניתן להשוות את עוצמה לעם היהודי. אנו מורשעים ללא משפט לאורך ההיסטוריה, ומשלמים מחיר כבד ללא כל הרשעה. 

ובהקשר זה כדאי לשים לב למונחים. קשקוש על קירות בכפרים ערביים הוא "פשע שנאה", גם אם מבצעיו לא נתפסו. שריפת ספרי תורה בבית כנסת, היא "מעשה ונדליזם", לא נעים אבל לא נורא. הימין הוא גזעני בעוד ה"צ'חצ'חיזם" ו"נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים" הם סתם מטאפורות ספרותיות. ואם למשטרה אזלו המונחים המתאימים היא יכולה להיוועץ באבשלום קור. 

ועוד זווית ראיה. אחרי הבחירות נמשיך כולנו לחיות באותה מדינה, ועם אותם שכנים שבשכונה ובעיר. גם בתוך המחנה. נבלה באותם בתי קפה ונלך גם לאותן הרצאות. נשמח יחדיו בקואליציה (או באופוזיציה), וילדינו יפתיעו אותנו עם בני זוג מעוצמה (יהודית !) או ממתנגדיה. אז למה זה כל כך קשה להימנע מהתיוגים בעת הזו. ייתכן שמנהיגים טועים. אבל בלי הנהגה לא תהיה אפילו אפשרות לטעות. אז, כשנפל הפור, יש להתגייס לעזרה ולא לקדוח חורים בספינה. 

ואולי יש הסבר פשוט לכל השנאה המוטחת הזו. השונאים מזהים במגמת החיבור והאיחוד אפשרות סבירה להעצמה עם עוצמה. לרשימה שתגביר את הייצוג הדתי לאומי, ואת גוש הימין בכללותו. זה מוקד המאבק. 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו