אני מרשה לעצמי להניח הנחת יסוד שמתי מעט יחלקו עליה: אי אפשר להמשיך ככה.
זוהי מערכת בחירות שלישית ברציפות, בפעמיים הראשונות הצלחנו בדרך עקומה השמורה רק לנו לריב עד זוב דם וקולות, כל הדרך עד להסכמה על הרכב הרשימה.
גם לאחר המריבות וכיפופי הידיים הגענו עייפים ורצוצים לבחירות עם רשימה לא אטרקטיבית מספיק שגרדה בקושי רב את אחוז החסימה במועד א'.
בריחת הקולות הגדולה מהציונות הדתית נובעת מפגיעה קשה באמון הציבור בשל הדרך בה גובשה הרשימה, עייפות הציבור מהמריבות הבלתי פוסקות שעל אף שהן מתובלות במילים גבוהות נראות לציבור כמריבות על הכסא ודבר אחרון רשימה שהיא חד גונית שרבים מהציבור הדתי לאומי לא מזדהים איתה.
נניח ונקבל את הטענה כי לא ניתן אופרטיבית לקיים פריימריז בהעדר מפקד בסיסי, בהתרעה קצרה כל כך, הרי שוודאי ניתן לאחד בין המרכזים ולייצר גוף בוחר שמשותף לבית היהודי והאיחוד הלאומי. קיום בחירות במרכזים מאוחדים, ישיגו מספר מטרות הכרחיות. ראשית, הן יבנו רשימה לכנסת מבלי שנצטרך לעבור את 'סיפורי ים המלח', משאים ומתנים לא נגמרים ומריבות על מיקומים וסמכויות.
ההליך השקוף יחזיר במידה מסוימת את אמון הציבור למפלגה שנפגע קשות במערכות הבחירות האחרונות והדבר החשוב ביותר הוא להפטר כבר מהמציאות ההזויה שבה שתי מפלגות שלמעשה חופפות לחלוטין בתפישת עולמן רצות בנפרד. הציבור הדתי לאומי יגע מהתנהלותן הנפרדת של האיחוד הלאומי והבית היהודי והמשך ההתנהלות הלעומתית והנפרדת בין שתי המפלגות מקבע אותנו לשיח של מחנות במקום להתעסק בתוכן ובדרך.
על פניו נראה שהשטח בבית היהודי מבין את זה, בימים האחרונים חברי מועצות וסגני ראשי ערים מטעם הבית היהודי מפעילים לחץ על הנהגת המפלגה כדי לקבל את המתווה הזה. זוהי שעתו הגדולה של "פורום הסגנים".
הבית היהודי מתהדר בצדק במהלך השנים שהוא ציבור שיש לו מפלגה ולא מפלגה שיש לה ציבור, השטח הסניפים וחברי המרכז תמיד יהוו את השדרה המרכזית של תומכי המפלגה. אנו נמצאים בצומת קריטי, הייצוג הדתי לאומי בכנסת נמצא בסכנה, אם יעמדו על שלהם כעת הצלת המפלגה תיזקף לזכותם.