במסגרת הקמפיינים לפירוק התא המשפחתי הפיקה רשת כאן 11 סרטון על נשים הרוכשות זרע מגבר שמכר אותו תמורת משכורת חודשית, בתיווכו של בנק הזרע.
לכאורה 'הכל טוב' האישה יכולה לבחור מוכר עם תנאי גוף טובים, ול'השביח' את הגזע האנושי. היא תזכה להטבות של הורה יחידני, הטבות שיכולות להגיע למאות אלפי שקלים במהלך 18 שנים.
במידה ותבחר היא תוכל לשתף חברה במשק הבית ולהעניק לה זכויות הוריות ביחס לילד. לאב שיכול להיות שזה כבר ילדו ה-30, יש חיסיון והוא לא ייתבע לקבל אחריות על שלל ילדיו, מהם הרוויח כסף רב ועוד זכה לשם המכובד "תורם".
אולם המציאות קצת יותר מורכבת. הצורך בזהות, בידיעה איזו מורשת גנטית נפשית וחברתית אני נושא, הרצון האנושי להכיר ולדעת מי האב והאם שמהם נוצרתי ומי אחי ואחיותי הוא חזק מכל ושום חוק וחיסיון לא יעצרו אותו. כבר היום בקבוצות פייסבוק של ילדים בעולם וכאן בארץ מתבצעות התאמות, מתגלים נתונים ונחשפים מוכרי הזרע האלמונים.
ההתפתחויות הטכנולוגיות יחד עם זליגת המידע מכל מאגר מידע כולל זה שבבנקי הזרע מבטיחים שהחיסיון החוקי יהפוך תוך שנים מועטות לחסר ערך. חשיפות אלו עשויות להוביל לתביעות ענק, הן מוסריות והן משפטיות, כנגד אותם אבות שילדיהם סבלו מהפקרה זו. התפתחות זו צריכה אולי להדאיג את מוכרי הזרע, ואת בנקי הזרע שאולי גם הם יחשפו לתביעת צד שלישי, אך מה איתנו הציבור הרחב?
מדוע אנחנו מאפשרים בשם הזכות להורות, את רמיסת הזכות להורים של עוד ועוד ילדים מחפשי הורים וזהות שיוכלו אולי לככב בסדרה "אבודים"? מדוע אנחנו משחררים את אותם גברים אלמונים מאחריותם ההורית על ילדיהם? מדוע אנו קוראים להם 'תורמים' בשעה שהם משתכרים יפה על מכירת זרעם, ואת מחיר גידול ילדיהם אנו נאלצים לשלם בהטבות למי שבחרו להעלים את דמות האב מילדיהן?
איני דן את הנשים שבחרו לממש את נשיותן ותשוקתן לאימהות בדרך זו. מדובר בדחף מאוד אנושי וחזק, דחף המבטיח את המשך הקיום האנושי. אך איני מבין מדוע כחברה אנו מעודדים תופעה זו. אנו מעודדים נשים לעשות קריירה ולהתמסר לעבודה תוך התעלמות מוחלטת מהמחיר שיש לכך בבניית הקשר הזוגי ובניית המשפחה בדרך טבעית ובריאה. מדוע אנו כל כך מקילים ראש במסר האנטי חברתי שמקבל ילד שבא לעולם מאבא שלא רוצה שום קשר אתו? מדוע איננו מעריכים ושמים על נס את אותן נשים שבוחרות לממש את נשיותן להיות אימהות ולתת לילדיהן את הדוגמה החיה לבניית זוגיות המביאה חיים לעולם? ניתן לראות באירופה המכלה את עצמה מבחינה דמוגרפית את המחיר הכבד של פירוק התא המשפחתי.
נושא נוסף שמשום מה נעלם מהדיון הציבורי הוא האחריות שלנו כחברה לזהירות בגילוי עריות. בעוד אנו מתייחסים בחומרה רבה לגילוי עריות במשפחה, אנו מקילים ראש בייצור עשרות ואפילו מאות אחים מאותו אב שיתכן ויגלו שהם ביחסי גילוי עריות רק כאשר יגיעו להירשם לנישואין? מנתונים שחשפו הארגונים "בצלמו" ו"בוחרים במשפחה" בבקשות חופש המידע מתברר כי בפועל לא מתבצע רישום ומעקב מסודר כפי שהחוק מחייב בנושא ההורות, והקטסטרופה בנושא זה כבר כאן.
החידושים הטכנולוגים הם מבורכים, אך הם לא סיבה לפריצת גבולות הצדק והמוסר. יש לחשב מסלול מחדש בכל ההתייחסות לשלילת הזכות של ילד להכיר את הוריו הביולוגים. עלינו לכבד את זכותו של כל ילד להכיר את הוריו הביולוגים ולשאוף לכך שהם יגדלו אותו. רק במקרים קיצוניים ניתן להחליף את ההורים הביולוגיים באפוטרופוסים בהתאם לחוק האומנה וחוק האימוץ. בכל מקרה תמיד צריכה להישמר זכותו של הילד לדעת ולהכיר את הוריו מולידיו.