שנת 2020 התחילה ברעידת אדמה. אירוע מתגלגל שהחל בירי רקטות לבסיס בצפון עיראק, התגובה האמריקנית נגד 'גדודי חזבאללה-עיראק' הובילה ל-30 הרוגים. לוויות ההרוגים הובילו למתקפה על השגרירות האמריקנית בעיראק ומיד לאחריה התגובה שאולי תסמן את שנה זו כשנת מלחמה חמה בין ארה"ב לרפובליקה האסלאמית של איראן.
התגובה שהרעישה את כל המזרח התיכון היא חיסול האדם שעיצב במו בידיו בשני העשורים האחרונים ובמיוחד בשנים האחרונות את מדיניות החוץ של איראן ובמידה מסוימת את המזרח התיכון כולו. מדובר באיש שאחראי לכל הפעילות של המשטר האיראני בגרורותיו השונות - קָאסֶם סֹלֵימָאנִי.
סֹלֵימָאנִי היה בן משפחת איכרים מהפריפריה של איראן המלוכנית. שיחק לו מזלו, בכך שהיה במקום הנכון בבוא המהפכה האסלאמית של אַיַתֹאלַלה רוֹחאלַלה חֹ'מֵינִי בשנת 1979. המהפכה אפשרה לסֹלֵימָאנִי שנחשב לכישרון מיוחד, להתחיל מלמטה ואט אט לעלות בדרגות ב'משמרות המהפכה'.
כבר במלחמת עם עיראק (1980-1988) ראו את הניצוץ המיוחד שלו הן בראיה שלו את הלחימה מחד והדאגה לחיילים שלו מאידך עד שמונה בשנת 1998 למפקד 'כוח קודס' (כוח ירושלים), הכוחות המיוחדים של משמרות המהפכה האיראניים, האחראיים בין השאר לכל המבצעים החשאיים מחוץ לגבולות איראן.
רוב שנותיו חי בין הצללים, אך בשנים האחרונות יצא אל האור, לא בטוח מרצון שלו. הוא נחשב כמקורב למנהיג העליון הנוכחי, אַיַתֹאלַלה עַלִי ח'אמֶנַאִי, שכינה אותו בחיבה 'השהיד החי'.
נראה שהחצנת דמותו הפשוטה והנערצת היה שלב מחושב לתת לעם דוגמא למישהו שגדל למטה והגיע למקום משפיע כל כך כסֹלֵימָאנִי. אוסיף שסֹלֵימָאנִי הוא דמות מוכרת לכל הציבור האיראני ולא רק לאליטה הצבאית. שמו אף הועלה כמועמד לנשיאות, אבל הוא ויתר, למה לו להתעסק בענייני איסוף זבל ותקציבים – בטח במעמדו הרם – להיות נשיא מבחינתו מדובר שנמוך במעמדו.
לשאלה מה הצעד הבא אנסה לענות משתי זוויות.
האחד האם מדובר בחיסול משמעותי? התשובה היא כן ולא. כמובן שחיסול סלימאני הוא מכה קשה ומפתיעה שהאמריקניים הנחיתו על המשטר האיראני, עם זאת בל נשכח – לכולם יש תחליף. גם אם יהיה צורך בכמה אנשים גם אם פחות יכולות כשל סֹלֵימָאנִי.
לצד אפשרויות של פגיעה בשגרירויות או נציגויות, נקמה גדולה איראנית יכולה גם להיות בכך שארה"ב תכריז, כי היא סיימה את משימתהּ כמובן, וכי היא יוצאת (שוב) מעיראק. יש לזכור כי המצב הכלכלי האיראני גרוע. לא סתם המפגינים צעקו בשלל הזדמנויות – "לא עזה, לא לבנון, נשמתי קודש לאיראן" – כלומר תשקיעו בנו, האזרחים.
מבחינת מדיניות ארה"ב הנשיא הצליח לא רק להפתיע, אלא גם לשמור על הקו האדום – פגיעה באזרח מדינתו. הרי פגיעה במתקנים של חברת הנפט הממלכתית הסעודית ארמקו, מיכליות נפט ואפילו מל"ט אמריקני לא הביאה לתגובה אמריקנית, ואז נפגע אזרח אמריקני. אפשר להוסיף את הפגיעה בריבונות עם המתקפה על השגרירות, אבל אולי טראמפ קבע את המחיר כבר לפני.
כמו הדרך המפותלת בחייו, כך גם מסע הלוויה של קָאסֶם סֹלֵימָאנִי מפותל. המסע החל בבירת עיראק בגדאד, משם אל כַּרְבַּלַאא' ואחריה נג'ף, שתיהן ערים קדושות לשיעים. לאחר מכן מסע הלוויה ימשיך לאיראן אל משהד וטהראן ולבסוף לעיר הולדתו, כרמאן.
ברשתות החברתיות ובתקשורת הערבית מתפרסמות קריקטורות המתייחסות להשפעה הגדולה שלו ברחבי המזרח התיכון, האינטראקציה מול ארה"ב והחיסול עצמו. אך בעיניי המובחרות הן פגישותיו של קָאסֶם סֹלֵימָאנִי בגן עדן עם השהידים שקדמו לו כשהבכיר שבהם הוא האִמַאם חֻסֵין בִּן עַלִי.
אותו חֻסֵין שהלך להילחם נגד הצבא האֻמֶיי הסוּני (למרות שבשנת 680 החלוקה לא היתה עדיין סונים-שיעים כמובן) ביודעו כי יפסיד ואכן מת בקרב כַּרְבַּלַאא', שם ראשו נערף. חֻסֵין הוא בעצם השהיד הראשון שהלך אל מותו ביודעין והוא סמל לכך בעיקר בעולם השיעי, אבל לא רק.
לסיכום, יש לזכור כי מדובר בסיפור אחר מחיסולים כמו תלמידו של סֹלֵימָאנִי, עִמַאד מֻעְ'נִיה, רמטכ"ל חיזבאללה, או בכיר חמא"ס יחיא עיאש (חוסל היום לפני 24 שנים). סֹלֵימָאנִי אינו ראש ארגון טרור אלא בכיר צבאי. מדובר בהתקפה של מדינה על בכיר של מדינה אויבת. בלי ספק הכרזת מלחמה – עכשיו הכדור בצד האיראני.