כל פעם שפוגשים מישהו נשאלת שאלה פשוטה– מה השם שלך? לרוב אנו מתייחסים לשאלה זו בפשטנות, שהרי כדי שמישהו יקשיב צריך להכיר את שמו. אנחנו לא עוצרים לחשוב על המשמעות העמוקה של השם. על אף השטחיות הזו במרוצת החיים אנו נקשרים מאוד לשם שלנו והצליל שלו מעורר בנו רגשות.
התורה הקדישה ספר שלם מתוך חמשה חומשי תורה לבירור השמות של הקב"ה ושל עם ישראל. משה שאל את הקב"ה מה שמו כדי שידע מה להגיד לעם ישראל. הדבר הראשון שהאדם הראשון עשה אחרי שנברא היה לקרוא לכל בעלי החיים בשמות כי הוא ידע את המהות שלהם, "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה" (בראשית ב כ).
המהר"ל מפראג מסביר שהשם זה המהות (נתיבות עולם נתיב שם טוב א ועוד). שמו של האדם מספר מי הוא, מה משימתו בעולם. חז"ל התייחסו לשמות באופן עמוק מתוך תפיסה ש"השם גורם" (ברכות ז ב), כלומר שבתוך השם גנוז אופיו של האדם. גדולי עולם היו מדייקים בשמות כדי להבין מי האדם ומה אופיו (יומא פג ב).
לפעמים אדם מתפתח מסוג של שם אחד לסוג של שם אחר. המעבר של אבי האומה הישראלית מהשם אברם לשם אברהם איננו טכני אלא מבטא שינוי בעמדת הנפש שלו. הוא נהפך מאבא רוחני של ארם, למנהיג הרוחני של העולם "אב המון גויים" (בראשית יז ה).
המעבר של נכדו של אברהם מהשם יעקב לשם ישראל מבטא את השינוי בתפיסה. מכזו שעוקבת אחרי המציאות לתפיסת עולם של התמודדות וניצחון אתגרים. רגע לפני המפגש הטעון עם עשיו מהותו של יעקב משתנה והוא כבר מסוגל להתמודד ולנצח אתגרים, "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב כט).
ככל שאדם מברר, יודע ומכיר טוב יותר את מהותו ומשימותיו בעולם כך הוא מסדר ומארגן את נפשו. חז"ל מסבירים שעל ידי קריאה בשם אדם הופך את החורבן לבניין, "'לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ' אל תקרי שמות אלא שמות" (ברכות ז ב). כדי להפוך את השממה לשם, את ההרס למשמעות צריך להתעקש על תהליך של מציאת השם שלי, המשימה שלי בעולם.
ספר שמות מסביר את המשמעות של השם הלאומי שלנו ודרך כך מעורר כל אחד מאיתנו לחשוב מה השם שלו, מה המשימה שלו בעולם.