ופתאום דממה
ופתאום דממה

"הם הפכו לגידול סרטני", אמר המאבחן הרפואי. זאת השקפתו ואלו משקפיו של חיים באר על הציונות הדתית. אבל אם נבחן היטב את דבריו זו לא הנקודה המהותית במה שהוא אמר.

זו אמנם אמירה של איש חולה שכדאי שייבדק על ידי מומחה לנפש האדם. אך השימוש בביטוי הבלתי ייאמן הזה הוא אך מסווה להשקפה ולדרך של מי שנחשב כסופר בכיר ואיש חינוך במקומותינו. 

כלומר, חמור הרבה יותר הוא מה שנמצא ברובד הראשון. ובלשונו, כפי שנראה ונשמע בצילום סרטון בראיון מתוכנן ונינוח: "הם (הציונות הדתית) גידול שפירי, אתה לומד לחיות עם בולקלה כזאת שיש לך ופתאום הם הפכו להיות לסרטן"... כלומר, אנחנו אורחים במדינה או בחברה של באר. אנחנו רק גידול על הגוף הזה. הוא- הגוף שחשבנו שאנחנו חלק ממנו- אין הוא שלנו באמת.

אין אנו אלא רק בולקלה (מעין שומה או מה שדומה לה, בלשון העם) על פניו. מין בליטה שהיא פגם זר, מכוער שצמח לו על גוף לא לו והפך לממאיר, סרטני. הוא למעשה מסכן את הגוף כולו. סיכון שיש להפטר ממנו מידית בטרם יתפשט בגוף כולו, כדרכו הסרטנית.

משמע, מבחינתו של באר, שאנחנו קיימים רק ברמת הנסבלים מאין ברירה. אין אנו- על לומדי התורה והמדענים בעלי רוח ישראל סבא, על חיילי וקציני צה"ל, עמותות החסד ובוני הארץ- חלק בלתי נפרד מארץ ישראל ועם ישראל. רק היינו עד כה משהו נסבל, מעין "בולקלה" שאיכשהו משלימים איתה בינתיים. עד שהיא תהפוך לממאירה, כמובן. אבל עכשיו הגענו, מסתבר, לסוף דרכנו. סכין המנתחים שדרכה להסיר "בולקלך" של סרטן, הוסטה והוסתה לטפל בציונות הדתית.

קל לזהות פה תהליכים המזכירים ימים אפלים באירופה. אני רואה כאן הדבקת תוויות וביטויים שעמנו ספג בהיותו מפוזר בין העמים. והם נושאים בתוכם זרעים של סיכון ממשי לחובשי כיפות סרוגות. אני חוזה סכנה למי שמאשימים אותו שהוא נושא עמו מחלה נוראית. בהתחלה זה "בולקלה", טפיל היושב על "העם העיקרי", אחר כך הוא סרטן, כזה המתפשט בגוף ומסכן אותו בפלישתו למקומות לא לו. והמשך התהליך כבר נובע מההגדרות הנוראות הללו. ממש תהליכים שנושאים עמם איומים שכבר ראינו כאלה במימושם המעורר אימה וחלחלה.

הדממה לא התפוצצה במשכני התרבות בישראל, ועדי הורים לא תבעו לסלק את ספריו של האיש הזה מהחינוך הישראלי ומבתי הספר. אף תלמיד לא נשלח עם סרטים שחורים לבית הספר ביום הלימודים שלמחרת. חברי הכנסת שמוחים בראש חוצות על כל פסיק שאינו מוצא חן בעיניהם, מילאו הפעם פיהם מים ולא יצאו בגינוי חריף וסילוק המורה הזה לספרות ממוסדות החינוך, התרבות וההשכלה בארץ. הם עסוקים בפוליטיקה, בחסינות פוליטית ולא בחוסן הרוחני של בני ובנות ישראל. לא שמענו מפלגה שדרשה ממנו לא לשלשל את הפתק שלה לקלפי. 

שר החינוך, הרב רפי פרץ, קום ועשה מעשה. הבהר נא בפומבי ובנחרצות, שספריו של חיים באר, ייאלצו לקבל הכשר להיות על מדפי הספרים בספריות, בכיתות ובהשכלה הגבוהה. השעה אותו עם ספריו מכל פעילות חינוכית ותרבותית, עד שוועדה מיוחדת תבדוק אם הרעל שבלשונו נטף גם אל עטו. כסבא אני מבקש משר החינוך של מדינתי שלי, ישראל, למנוע מילדיי ומנכדיי להיחשף לרעל הזה. 

הפה של באר מטיח האשמה קשה ומסוכנת כלפי אלפי קהילות בכל רחבי המדינה. וצריך לנקוט צעד ברור וחד משמעי למיגור שפה מחליאה זאת של הסופר הזה. מעניין אם היועץ המשפטי לממשלה ייתן לכך גיבוי. ואולי יפעיל את סמכותו לתבוע את המקלל, לפחות על הוצאת שם רע על ציבור. סביר שגם איום על שלום הציבור נרמז פה, ברמז גס.  

ושוב אנו למדים שלכל מערכת בחירות יש את הצ'חצ'חים שלה, את הגרבוזאיזם ואת הבאר עם המים המורעלים.