הימים ימי בחירות והאסטרטגיה של יריבתנו הגדולה - מפלגת "כחול לבן" מצליחה.
החסינות ממשיכה לככב כנושא מרכזי של מערכת הבחירות, ובמהלך הזה הם גם מצליחים ליצור בקיעים בלכידות של הליכוד. כתגובה, הליכוד היה צריך לבנות אסטרטגיה, שתציב את הנושא המדיני במרכז העניינים, ולכך אתייחס בהמשך המאמר.
בין היתר התפרסמו בימים האחרונים ידיעות מטעם "גורמים בליכוד" בקשר להתנהלותו של יו"ר הכנסת בעניין כינוס המליאה להקמת וועדת הכנסת.
הגורמים האנונימיים, שכנראה אחראים על החלוקה בין טובים לרעים בליכוד, צירפו איש חדש לרשימת השמאלנים: את יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין. כן, הוא ולא אחר. מי שעונה בכלא הסובייטי בגלל פעילות ציונית במחתרת; מי שעבר לגוש-קטיף חודשים לפני ההתנתקות; מי שקידם לאורך כל הדרך את ענייני ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון והיה מהראשונים בליכוד שקראו להחיל עליהם את החוק הישראלי הפך בעיני אותם "גורמים אנונימיים בליכוד" ל-"שמאלני" עם תעודות.
ומה גרם למהפך הקיצוני הזה באישיות הפוליטית של יושב-ראש הכנסת? אה, זה פשוט. הרי זה לא שהוא התחיל פתאום להתנגד להריסת בתי מחבלים, הוא גם לא צידד מעולם בהקמת מדינת פלסטינית ואפילו לא ויתר לרגע על תמיכתו העקבית בחוק יסוד הלאום. הוא רק החליט, שלא לצאת למאבק משפטי אבוד מראש, ומתוקף סמכותו וחובתו כיו"ר אפשר את כינוס מליאת הכנסת לפי דרישתם של עשרים וחמישה חברי כנסת, כפי שמחייב החוק.
חברים יקרים. תירגעו. יש לי הרבה שעות יולי, וגם בימים האחרונים שוחחתי אתו, ואני מתחייב בפניכם : יולי אדלשטיין לא "חזר בשאלה" ולא נהיה שמאלני.
אם לאותם גורמים עלומים בליכוד היתה טיפה של תחכום פוליטי, הם היו מבינים שבנסיבות שנוצרו יולי אדלשטיין שיחק את הקלפים שניתנו לו בצורה הטובה ביותר – לימין בכלל, ולראש הממשלה נתניהו בפרט.
וכי מה עדיף? שכחול לבן היו מחליפים אותו במאיר כהן ושהמחנה הלאומי היה מפקיר את המשלט הכי חשוב בכנסת? האם זה היה עוזר במשהו להשגת החסינות? ברור שלא. "בסדר", היו עונים ה-'עלומים', "אבל לפחות אדלשטיין היה נותן לבג"ץ להכריח אותו לכנס את המליאה ולחשוף שוב את הפרצוף האמיתי שלו, כמי שמתנכל לשלטון הימין", התשובה לכך היא, שזה היה גורם בהמשך לצרה עוד יותר גדולה – מעתה היה נוצר התקדים המסוכן ביותר באקטיביזם השיפוטי בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת – התקדים, שחוות הדעת של היועץ המשפטי לכנסת מחייבת את הכנסת.
אני סבור, שבמהלכים מחושבים הצליח יושב-ראש הכנסת לדחות בכמעט חודש את הקמת ועדת הכנסת שאמורה לדון בחסינות ראש הממשלה. זהו חודש יקר מפז, התוצאה הכי טובה שנתניהו היה יכול לפלל לה. בדרך הבהיר אדלשטיין שהוא מתנגד בתוקף לחוות הדעת שהוגשה לו, חיזק בתודעה הציבורית שהמהלך של כחול לבן פסול מבחינה מנהלית ומוסרית, ואפילו הצליח לשמור על הממלכתיות. על כל אלה יולי צריך לקבל שבחים בשורות מפלגתנו, ולא התקפות אנונימיות משוללות יסוד.
ומכאן אשוב לעיקר – אני קורא לכל חברי בליכוד, וכולם חברי, להפסיק את המחלוקת הזאת בליכוד. אין פריימריז עכשיו וזה לא זמן להתנגחויות פנימיות מיותרות. עכשיו צריך להתמקד בעיקר – באסטרטגיה שתשים את הנושא המדיני על סדר היום.
איך עושים את זה? הממשלה צריכה להחליט עכשיו על היוזמה של החלת החוק הישראלי והריבונות על בקעת הירדן ועל כל מרחבי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, בהתאם להצהרת ראש הממשלה לפני הבחירות האחרונות ובמהלך הפריימריז. על ראש הממשלה להביא עכשיו את הריבונות לאישרור וחקיקת הכנסת במושבה המיוחד ביום שלישי הבא. בכך נשיג כמה דברים:
א. הישג אסטרטגי אדיר ונדיר, שלמענו אנו עמלים שנים ארוכות. הימין יתמוך ואולי גם ליברמן ומעטים מכחול לבן.
ב. נשנה את כל סדר היום של מערכת הבחירות, ואפילו של הכינוס המיוחד של הכנסת מדיבור על כתב אישום וחסינות לדיבור על ריבונות.
ג. התנגדות של כחול לבן או חלקים גדולים ממנה לאישרור החוק
תחשוף את פרצופה האמיתי ואולי אף תיצור בה מחלוקת ופיצול
ד. אם יהיה מאבק משפטי או פרלמנטרי נגד העלאת הנושא של הריבונות בכנסת זו בגלל עילת הבחירות שבפתח, זה יחשוף את הפרצוף האמיתי של דוחקי הכינוס נגד חסינות.
ה. "קוסם", נתניהו. החלטת הריבונות יכולה להיות הקסם הכי מוצלח שלך בכל הקריירה וגם החותם העיקרי שתטביע בהיסטוריה של מדינת ישראל והעם היהודי