לעיתים יש גלים שמבקשים לפגוע בנו. ישנם גלים גבוהים, שוצפים בעוצמה, כמעט מטביעים אותנו. יש כאלה קצרים פוגעים שוב ושוב בלי להשאיר זמן להתאושש.
יש גלי חורף קפואים שמצליפים בבשר החי. ישנן מערבולות נסתרות ששואבות אותנו לקרקעית, מתישות את כוחותינו.
דרך ההתמודדות עם גלי המשברים מתחילה על היבשה כאשר המצב רגוע ובטוח. תחת לחץ קשה עד בלתי אפשרי למצוא את הפתרונות העמוקים. לכן צריך להקדים תרופה למכה, להיבנות בגמישות ויצירתיות שיעמדו לנו בבוא העת בהתמודדות עם הבהול והמבהיל. את דרך ההתמודדות ניתן ללמוד מפרשת השבוע.
משה העניו מבין שפרעה לא יכנע בקלות בגלל גאוותו. פרעה חי בתחושה שהוא שולט במציאות "לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי" (יחזקאל כט ג) ולכן הוא לעולם לא יקבל מרות של אלוהים, "מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ" (שמות ה ב). משה מסביר את עיקרון השרידות דרך החיטה והשעורה במכת ברד.
ההבדל בין סוגי התבואה היה שהסוג שעמד זקוף בזמן המכה נהרס לחלוטין לעומת הסוג הרך שהצליח לשרוד בגלל גמישותו, "וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל. וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה".
הפשתה והשעורה עומדות זקופות ולכן גם הושמדו במכה אך החיטה והכוסמת שרדו כי ידעו להתכופף.
היכולת לשחרר ולהפסיק לצפות מהמציאות לעמוד בציפיות שלי גורמת לחופש ולאיתנות. כשאדם משתחרר מהדמיון שהוא אמור לשלוט בעולם הוא מצליח לעבור תקופות קשות ומאתגרות.