רכב נוסע בכביש צר וחשוך ומולו מתקרבים 2 אורות גדולים המאירים לו את הדרך. על הנהג לדעת כי מאחורי האורות דוהרת לכיוונו משאית גדולה...
תוכנית המאה מחממת לנו את הלב. אחרי עשרות שנות ניכור, נעים לנו לקבל ממדינה חשובה הכרה בצירוף חלקים היסטוריים מארץ ישראל למדינת ישראל. ההתרגשות גדולה וגם המשמעויות המדיניות והכלכליות קורצות. ואכן, יש בתוכנית הזאת חלקים טובים!
רבים רואים את החלק הטוב הזה. רואים, מסתנוורים, מתבלבלים ומצהירים שישראל צריכה להודיע שהיא מקבלת את התוכנית, ומרגיעים אותנו שזה 'באופן טקטי בלבד', ושהחלק בתוכנית העוסק במדינה הפלסטינית כבר ייעלם כי הפלסטינים יסרבו לו.
אמנם יש פה אירוע חשוב, וכמובן שצריך לצרף למדינת ישראל את הבקעה ואת ישובי יהודה ושומרון, אך הצהרה על קבלת עקרונות התוכנית מהווה טעות חמורה גם במישור העקרוני, וגם במישור הטקטי אותו היא מבקשת לקדם.
טעות עקרונית - התורה, מאירת הדרך לדורות, האמת הגדולה שאינה משתנית לפי תכנית כזאת או אחרת, מלמדת שארץ ישראל היא ארץ השם שנועדה להקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש שתאיר את העולם. טעות קשה היא לוותר על התפקיד הגדול של הארץ, לבתר אותה ולהתחלק בה עם נוכרים.
טעות טקטית ואסטרטגית - הנזק הענק שיבוא מקבלת התוכנית יאפיל על כל הישג אמיתי ומדומה שיש בה:
טעות מדינית – המחשבה שניקח מהתכנית רק את החלק הטוב, והחלק של המדינה הפלסטינית לא יבוא לידי ביטוי, היא טעות חמורה: הסכמה של ממשלת ישראל (בגיבוי אנשי רוח מהשדרה האמונית הלאומית של עם ישראל) להקמת מדינה זרה בלב הארץ נרשמת בכל בירות העולם ועושה רושם לשנים רבות. זה מה שיישאר חרוט בשוך הסערה.
לא יאומן שאחרי 30 שנות מאבק באסון אוסלו, באים אנשים טובים עם כוונה טובה ומציעים להסכים לדבר הרע הזה! לא תוכל עוד לטעון שמדינה פלסטינית היא דבר חמור, ושהארץ היא רק שלנו, אחרי שאתה עצמך כבר הודית בדבר ההפוך. זו תהיה נקודת הפתיחה העקרונית והמעשית של כל משא ומתן עתידי, בהכשר המחנה הלאומי!
ממשל חדש יכול לקום בארצות הברית. את ההסכמה לספח את שילה הוא לא יזכור. אבל את ההסכמה של רוב עם ישראל למדינה פלסטינית – הוא יזכור גם יזכור. גם בישראל יכולות לעלות לשלטון מפלגות השמאל, ולך תתנגד למהלכי האסון שהן מתכננות, כשאתה כבר הכשרת אותם.
אם ייפתח משא ומתן, הוא לא ייגמר במסירה של 70%, כי הצד השני יסרב לכך. ישראל, בלחץ האומות והתקשורת, תידרדר לעוד ועוד ויתורים, עד לוויתור על הכל.
זאת ועוד: אם ממשלת ישראל מודה בזכות קיומה של מדינה פלסטינית, היא בעצם מודה שכרגע היא שולטת על שטח של עם אחר, והיא מדינה כובשת. לך תגנה אחר כך כל מיני החלטות של האו"ם אם אתה בעצמך הודית שאתה עם כובש! לך תזדעזע מחרם על ההתנחלויות, כשאתה כבר הודית שהן ממוקמות בשטח של עם אחר.
חמור מזאת: כיוון שהודית שאתה כובש, אתה כבר לא יכול לטעון שהחמאס והפתח' הם ארגוני טרור. כי לעם נכבש מותר להתקומם כנגד הכובש ולגרש אותו. זוהי פעולת שחרור לגיטימית שנעשתה על ידי עמים רבים (ובתוכם עם ישראל) במאבק לעצמאותם.
טעות התיישבותית וביטחונית – אין כמעט משמעות לסיפוח ישובים אם רוב השטח הצמוד אליהם יהפוך להיות עוין ושורץ חיילי אויב. יהיה קשה מאד להחזיק אותם במצב כזה. ראו מה קרה ליישובי גוש קטיף שחטפו כמות בלתי נתפסת של פצמ"רים, מטענים, יריות וגם הרוגים לא מעטים.
הניסיון להתחכם ולקטוף הישגים קטנים על חשבון העקרונות הגדולים, הישרים והנצחיים – לא יביא תועלת ולא ישרת אותנו. כדי להביא ברכה בטווח הארוך והקצר, עם ישראל זקוק לא לתכמונים וקומבינות, אלא להסתכלות ולמנהיגות פקוחת עיניים, ישרה, הגיונית ואמיצה.