אנו נמצאים בספר שמות שנקרא "ספר הגאולה" כי אנו עוסקים בתהליך גאולת עם ישראל היוצא מתחת שיעבוד עול המצרים, כאשר תחילת יציאת עם ישראל ממצרים הינה קבלת, כיבוש ובניין ארץ ישראל, כפי שאנו מוצאים זאת בפרשת וארא, פרק ו' פסוק ח': "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב". הקב"ה מביא אותנו לארץ אשר כבר הובטחה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב.
ממשיכה שם התורה ואומרת: "ונתתי אותה לכם מורשה", ומובא במדרש הגדול: "ירושה היא לכם, אי אתם גרים כדרך שהכנענים גרים בתוכה ולמה מפני שהוא חלקו של שם ואתם בניו". זאת אומרת אומר המדרש: אתם באים לארץ כנען בידיעה והבנה שהארץ הזאת שלכם ירושה מאבותיכם כי זה רצון ד'. וממשיך המדרש: "ומה טיבם של כנענים בתוכה? שומרי מקום עד שתבואו אתם". זאת אומרת, כל המציאות של חיים וזה לא משנה מי הם, הם היו שומרים על ארץ ישראל עד שעם ישראל יחזור מהגלות לארץ ישראל.
והנה בפרשת השבוע שלנו, פרשת בא, חוזר העניין של ארץ ישראל בפרק י"ג פס' י"א: "והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך".
לכאורה, מדוע התורה חוזרת שוב על עניין ארץ ישראל, על עניין הבטחת הארץ? מובא במדרש מכילתא: "זכה כנען נקרא הארץ על שמו, וכי מה עשה כנען אלא כיון ששמע כנען שישראל נכנסין לארץ עמד ופינה מפניהם, אמר לו הקב"ה אתה פנית מפני בני אני אקרא הארץ על שמך ואתן לך ארץ יפה כארצך ואיזו זו אפריקא". נראה כי הרעיון להתיישב באוגנדה במקום בארץ ישראל הינו רעיון עתיק ביותר המובא במדרש ואינו חדש.
ממשיך שם המדרש: "ונתנה לך שלא תהא בעיניך כירושת אבות, אלא תהא בעיניך כאילו היום נתונה לך". זאת אומרת, אחר שאמרנו בפרשה הקודמת שארץ ישראל היא לנו כירושת אבות, באה התורה ואומרת לנו שאינה כירושת אבות אלא כמו שאומר רש"י: "תהא בעיניך כאילו נתנה לך בו ביום ואל תהי בעיניך כירושת אבות".
לכאורה, מה רוצה המדרש ורש"י בעקבותיו לומר לנו אחרי שכבר בפרשה הקודמת נאמר שהארץ לנו כירושה ועתה אומר לנו רש"י שאינה כירושה אלא כמתנה?
אומר כאן המהר"ל בספרו "גור אריה" על התורה: "וכן אמרו חז"ל בשאר דברים גבי תורה יהיה לך חדשה כאילו היום ניתנה לך ,וכן בעניין יציאת מצרים בכול דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"!
אנו מבינים את חשיבות הזיכרון של קבלת התורה כל יום וכל רגע ממש, של מתיקות התורה כל רגע, ואת ההרגשה של יציאת מצריים כל רגע, יציאה פיזית ונפשית, ויש עוד מה להרחיב בזה. אבל מה ענין הזיכרון שארץ ישראל ניתנה לנו כל הזמן?
נראה לעניות דעתי כי מה שקורה כרגע בוושינגטון ונופל בסייעתא דשמיא בפרשת השבוע, הינו בא להזכיר לכל אחד ואחד בעולם ובמיוחד לנו: "כח מעשיו הגיד לעמו". הארץ הזו נתונה לנו כל רגע ורגע מאת בורא עולם, והיא לא שייכת לאף אחד ואף אין לו שום זכות עליה ואף אסור לו לסחור בה וכי הארץ שייכת לקב"ה ברצונו נתנה לנו, ואנו צריכים להרגיש בכל רגע את הנתינה לנו כדי שאנו לא נתבלבל, שלא תתיישן ההרגשה והמחשבה.
שנבין שעכשיו ממש קיבלנו את ארץ ישראל, וממש עכשיו הייתה הכרזה על ידי אומות העולם. שכחנו את דברי הרב חרל"פ זצ"ל בעת שרצו לחתום על ויתורים על שטחי א"י: "היד החותמת תיקצץ!" אסור לנו להאמין לגויים גם אם הם העבירו את השגרירות לירושלים, את זה הם יכולים להחזיר לתל אביב. התורה מזכירה לנו כל הזמן לא לשכוח את ארצנו הקדושה. יהי רצון שהקב"ה יפקח עיני עיוורים וייתן שכל למנהיגנו לפעול בתבונה.