בסוף השבוע האחרון יצאו כחול-לבן בקמפיין מכוער נגד הציבור התורני המכונה 'חרד"ל'.
הרשתות החברתיות סערו ולאחר כמה שעות פרסם נפתלי בנט פוסט תחת הכותרת "גם אני חרדל גאה".
בפוסט הוא יוצא בתוקף נגד הקמפיין וכותב שלמרות חילוקי הדעות שיש לו עם הציבור הזה, הוא אינו מוכן לתקוף אותם ולהגחיך אותם. "אני נחשב הכי 'לייט' שיש. בדיוק הדמות. גר ברעננה, הייטק, אין לי פאות ארוכות במיוחד. ואני אוהב את ה״חרדלניקים״ אהבת נפש, ומעריץ את מסירות הנפש שלהם."
האמת - התרשמתי. אני דווקא כן חרד"לניק אורגינל וחולק על בנט בהרבה דברים, לכן התפעלתי מהנכונות שלו לצאת 'להגנתי'.
כשסיפרתי את זה לחברים הם צחקו עליי. "אתה לא מבין? הכל אינטרס פוליטי. הוא ראה שהציבור הדתי התאחד נגד הקמפיין הזה ולכן הצטרף למחאה".
ואני אומר - אז מה?
זה הזכיר לי דיון ישן על 'יום המעשים הטובים', יוזמה שמקודמת לאורך השנים על ידי בנק הפועלים. היו שיצאו נגד היוזמה הזו וטענו שהבנק אינו פועל ממניעים אידיאליסטיים אלא מאינטרסים כלכליים, אבל בעיניי זה לא מפחית מהערך, זה דווקא מעלה אותו.
איזו חברה נהדרת אנחנו, אם הדרך לקבל יחסי ציבור טובים היא ליזום יום של מעשים טובים! הלוואי שכל החברות המסחריות היו מוותרות על הפרסומות הראוותניות ומשקיעות את תקציב הפרסום שלהן במיזמים פילנתרופיים.
למען האמת, זה בידינו. אנחנו הציבור משדרים למקבלי ההחלטות מה נחשב 'חיובי' בעינינו והם מיישרים קו. הנה למשל, לאחרונה החל הטרנד האקולוגי לתפוס. נשים רגע בצד את הויכוח האם הוא נכון או לא - בשורה התחתונה, עוד ועוד חברות מבינות שמעבר לכלים רב-פעמיים ייצור להם תדמית חיובית, לכן הם מקדמים מהלך כזה.
ככל שנדע לייצר עוד ועוד ערכים כאלו ולשדר לחברות שמשתלם להם לפעול כך - כולנו נרוויח. מתוך האינטרסים הכלכליים (הלגיטימיים) נקבל קידום של מטרות חיוביות.
ובחזרה לבנט - יו"ר מפלגת ימינה הוא פוליטיקאי, לכן לגיטימי שהוא יקבל את ההחלטות שלו מתוך אינטרס פוליטי. מה שמשמח אותי זו העובדה שהאינטרס הפוליטי שלו הוא לחבק את המגזר התורני. הלוואי שכל הפוליטיקאים יבינו שהאינטרס הפוליטי שלהם הוא כמה שפחות להשמיץ וכמה שיותר לחבק.