שתי מלחמות במקביל
שתי מלחמות במקביל

מלחמת או מערכת בחירות, היא ביטוי המגדיר גם את חריפות המאבק. דמוקרטיה מאפשרת התמודדות וזו בעצם בשר מבשורתה (!), לטוב בעיקר.

השאלה המטרידה היא באשר לסגנון. שהוא קרוב יותר לקרב, על השימוש בירי כולל, הפגזות שטח שאינן בוררות באיכות הפגיעה, שימוש בכל האמצעים ללא בושה –הטעיות ומלחמה פסיכולוגית, ביוש ואלימות מילולית, עקיפת האמת ומניפולציה שלה. עד שאלו שההצגה נועדה להם אכן מתבלבלים. וכדאי שנעשה סדר. לפחות קצת. 

בבחירות הקרובות יש שתי מלחמות. המלחמה נגד ראש הממשלה, בה נשברו כל כללי הנימוס ודרך הארץ היהודיים ואפילו של "מדינת כלל אזרחיה". והמלחמה השנייה, היא מלחמת הבחירות. והערבוב ביניהן הוא נשקם של הנמלטים משאלות המהות ומן העיקר. 

במלחמה הראשונה, מאבק אדם על חפותו, איננו יכולים לעשות הרבה. חוץ מנקיטת עמדה מוסרית בעד או נגד. זה לא בידינו, למעשה. ביבי נתניהו ניצב אל מול מערכת המשפט על סוללת פרקליטיה, שוטריה, תכסיסיה והדלפותיה.

אנו איננו רשאים אפילו לתרום כדי שיוכל לממן את הגנתו מול הצבא שגויס להפללתו. התוצאה, אף שהיא יכולה לפגוע בנו, תתקבל בתום המשפטים. האזרח יכול להתפלל, ותו לא. אך איננו- האזרחים- צד של ממש בהתנצחות הזאת. 

והמלחמה הזאת, מאפילה ומגמדת- ונראה שבכוונת מכוונים- את המלחמה האמתית שאנחנו בהחלט צד לה. התוצאה תשפיע עלינו במישרין. בתקציבי המדינה, בפרהסיה של מדינת היהודים או של מדינת כל אזרחיה.

באיכות השידור הציבורי ביום יום, או בתעמולה ובארסיות הנשפכת ממנו. בתרבות שאנו מייצרים וביוצרים שאנו מעודדים ומממנים. באיכות החיים וברמתם. למעשה, בכל תחומי חיינו. אם ח"ו השמאל ישלוט במדינה.  וזו , המלחמה האמתית והחשובה היא מלחמת הבחירות עצמן. 

וכאן, אנחנו צד חשוב. וכלל לא משנה מה דעתנו על התיקים הנידונים בבית המשפט. אנו נשאלים,  באמצעות הפתק, איזו מדינה אנו רוצים לראות ולחיות בה. זה מה שעומד על הפרק ועל זה מתנהלות הבחירות. ומי שסבור שזה לא ייכנס לביתו, טועה טעות מרה.

מסך העשן של משפט ביבי מורכב רק מנושא אחד. מתי יתחיל משפטו. כי מבחינת העשן, אסור להסתכל מה יקרה מעבר לו. ובמילים אחרות, אנחנו לא מצביעים אם ביבי אשם או לא. אנחנו מצביעים אם אנחנו רוצים מדינת ימין או שמאל. מה הטעם להצביע למפלגה חסרת מצע בכלל או בעלת מצע רעיוני ומעשי שאינו לפי דרכנו, רק בגלל שאנו חושבים שצריך להחליף את ראש הממשלה. השאלה איננה ביבי.

הוא ייבחר כחבר כנסת בכל מקרה, בהיותו ראשון ברשימה ובית המשפט יכריע אם ישב על כורסת עור צבי, או על דרגש בכלא, ואולי בביתו. השאלה שצריכה להטריד אותנו היא גודלו של הגוש ולא גורלו של האיש בהקשר לשליטה במדינה. מי שבגלל כעסו על ביבי לא מצביע לימין כמחאה, בפועל מעניש את עצמו בגלל טיפשותם של אחרים. או אפילו רשעותם. 

יש בימין אנשים מצוינים וקאדר של אנשים מעולים, ישרי דרך ובעלי ערכים. ואם המערכת המשפטית תצליח להדיח את ראש הממשלה, יש שורה של אנשים שימשיכו את דרכו וינהיגו את המדינה. העברת הנהגת המדינה לשמאל, תחזיר אותנו לימים קשים מאוד ותסיג את המדינה כולה לאחור. 

ועל זה ההצבעה. אין לטעות. ונדגיש שוב. מי שמצביע למפלגה אחרת כי "נמאס מביבי" פוגע בעיקר בעצמו. כי אומנם יש תחליף לכל אדם- שלפעמים גרוע יותר- אבל אין תחליף למהות, לגישה, לביצור מדינה יהודית, חזקה בכלכלתה, ביצירתה ובבשורתה לעולם. 

חברים, שלא יבלבלו אתכם. בקלפי אינכם מכריעים את גורלו של נתניהו. אתם מכריעים את גורלכם ואת עתיד כולנו.