"זכור שאהבה גדולה והישגים גדולים כרוכים בסיכון גדול" (הדלאי למה)
עכשיו כאשר ידוע הכיוון, כולם יכולים להניח את הכידונים והחרבות בצד ולראות את הציבור. יש כל-כך הרבה מה לעשות ולשפר, לצד דברים נפלאים שקוראים במדינת ישראל.
מי שיצליח להניע את המהלך הזה יהיה אנחנו, הציבור, כולנו ביחד צריכים לקרוא עכשיו לממשלת אחדות.
תשאלו מדוע? כי זה אינו משנה מה בחרתי או מה בחרתם, יש סימן אחד ברור לכולנו, אנחנו חצויים. כל צד מושך לצד שלו וכל צד בטוח שרק הוא ורק הוא צודק.
לאורך הבחירות אני נשאלת יום אחרי יום, "את שמאלנית? את ימנית? את בכלל דתייה".
והתשובות שלי הן תמיד אותו דבר: אני חברתית וחשובים לי השקופים בחברה הישראלית, ופועלת לשיפור מצבם של כל האוכלוסיות במדינת ישראל, כולל ערביי ישראל וילדי המהגרים ש'אינם נספרים'.
מאידך אני בעד מדינה יהודית שורשית וחזקה. החברים שלי מהשמאל טוענים כל הזמן שאני שמאלנית בארון, לעומתם חברי הימניים אומרים שאני ימנית, רק מופנמת מדי.
אני חושבת שאיבדנו משהו בדרך ושכחנו שכולנו רקמה אנושית אחת ובסופו של יום אין זה משנה באיזה צד של המפה אנחנו נמצאים, העיקר שהמפה הזו היא מדינת ישראל.
בסופו של יום נפגשים כולנו באותם מקומות, ומגלים את הקשיים והדברים שהמערכת חייבת לשפר. כגון מערכת החינוך, מערכת הבריאות ומערכת הרווחה.
כמי שיושבת בדיונים רבים בכנסת כפעילה חברתית, החוקים האזרחים הטובים ביותר נוצרו מחיבורי חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית. קחו לדוגמא את חוק הפיקוח על הפעוטות, חתומים על החוק הזה ד"ר יפעת שאשא ביטון מכולנו (לשעבר), קארין אלהרר מיש עתיד, יו"ר ועדת חינוך יעקב מרגי מש"ס.
גם החקיקה על אי צריכת זנות, קודמה בזכות עשייה של נשים מכל המרחב הקשת הפוליטית, ד"ר עליזה לביא מיש עתיד , שולי מועלם מהבית היהודי וזהבה גלאון ממרצ. וזה רק על הקצה המזלג.
בסופו של יום, הפרלמנטרים מגיעים לתת שירות לציבור דרך חקיקה ומדיניות בנושאים רחבים וכלליים שיועילו לכמה שיותר אזרחים מכלל אוכלוסיית מדינת ישראל.
נכון, חשוב מאוד גם להבין את האידאולוגיה ורוח הדברים ולכן לדעתי על כולנו לקחת נשימה עמוקה, להתחבר מחדש, ולתת אפשרות לממשלה רחבה שתייצג כמה שיותר חלקים מהעם.
בואו נסתכן בקפיצה לעתיד חדש כולנו ביחד, נפגין סולידריות ואהבה, נצא מהתבניות שבנינו בחודשים האחרונים, ונצעיד את ישראל לדרך חדשה.
כי אין לנו ארץ אחרת ואם נרצה אין זו אגדה.