חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' פרסם הבוקר מכתב ובו הוא פורש את משנתו לגבי מפלגת הציונות הדתית.
בקצרה, הוא מדבר על מסגרת ותוכן. ברמת המסגרת יש ללכת לאיחוד מלא של המפלגות ואז פריימריז רחבים שיאפשרו לציבור לעצב את רשימתו לכנסת. ברמת התוכן, הדגל של המפלגה צריך להיות הקריאה בשם ה' על המפעל הציוני, או במילים שלו "זכות הקיום, וחובת הקיום שלנו, נשענים על היותנו מפלגה דתית, שנושאת את הקודש והתורה במדינת ישראל".
בענוונותו הרבה שכח בצלאל את הנקודה השלישית, אז אני אוסיף אותה - בראש הרשימה הזו צריך לעמוד ח"כ סמוטריץ'.
בשנים הקצרות שלו בפוליטיקה, ועוד לפני כן בעשיה הציבורית שלו, הוכיח סמוטריץ' שהוא מייצג נאמנה את ערכי הציונות הדתית - מחויבות לתורה, כבוד לתלמידי חכמים, מסירות לארץ ישראל, חיזוק הזהות היהודית של המדינה. בנוסף הוא גם הראה כישורים פוליטיים, כאשר התקדם מירכתי רשימת הבית היהודי-האיחוד הלאומי אל שכבת ההנהגה ויצר שיתופי פעולה נכונים ומועילים.
האם כל זה מספיק?
אודה על האמת, עד לא מזמן חשבתי שבצלאל אינו מתאים לתפקיד ההנהגה. חשבתי שהוא מזוהה מידי עם פלג מסוים בציבור הדתי ויתקשה לאחד סביבו את כלל המגזר. אבל החודשים האחרונים הוכיחו לי אחרת. מאז שנכנס לתפקידו כשר התחבורה הוא לא מפסיק לקצור מחמאות מכל רחבי הקשת הפוליטית. גם מתנגדיו האידיאולוגיים נאלצים להודות שמדובר בסוס עבודה שפשוט נותן תוצאות. בכנס 'בשבע' האחרון דיבר דני עטר, יו"ר קק"ל ואיש מפלגת העבודה, והרעיף עליו מחמאות כאילו מדובר בחברו לסיעה.
אז נכון, יש במפלגה הרבה אנשים טובים. הרב רפי פרץ הוא אדם עתיר זכויות שבא לעזרת המפלגה בשעתה הקשה וראוי להערכה על כך, אך נדמה שברור לכולם שהוא פחות מתאים לשדה הפוליטי. בנט ושקד הם פוליטיקאים מוכשרים אבל עוד לא החליטו מה הדנ"א הערכי שלהם והאם מפלגה דתית בכלל מעניינת אותם. לכן בעת הזו יש אדם אחד שראוי להנהיג את מפלגת הציונות הדתית המתחדשת. קוראים לו בצלאל סמוטריץ'.