מותר כבר להודות: גם מבוגרים חשים לחץ מהמצב.
אין דבר טבעי מזה. הפחד הוא דבר טבעי בנו. הוא אפילו מתנה טובה שקיבלנו, מתנה ששומרת עלינו ממעשים מסוכנים כמו מעבר באור אדום ועמידה ליד צוק מסוכן.
כשרואים מגפה כזאת עם קצב התפשטות מהיר, ועם הרבה סימני שאלה: מתי זה ייגמר? ומי הבא בתור? ואיך נשרוד כל המשפחה ביחד בסיר לחץ כזה? אז נורמלי שיש חרדה. כמעט שאי אפשר לבטל אותה. היא חלק מהחיים שלנו.
אך האם אפשר להפחית את החרדה והמתח ולהרגיש יותר רגועים? ודאי. נסקור מספר צעדים שלקוחים ברובם מהפסיכולוגיה הקוגניטיבית התנהגותית ויכולים לעזור באופן משמעותי:
קריאת שם לרגש - דרכו של רגש סוער היא להשתלט על האדם, למלא את כולו ולנהל אותו. ברגע שאני אומר לעצמי: "מה שאני מרגיש זה לחץ/חרדה", אני כבר מיושב יותר. עצם האמירה הזאת מרגיעה: היא מזכירה לנו שהרגש הוא רק רגש, ומגדירה אותו כדבר ספציפי ולא כחובק כל, ועוזרת לנו להבין מה קורה לנו.
לאחר שהגדרנו את הרגש כמשהו חלקי בלבד, נמשיך ונעשה סדר והפרדות. ההפרדות יעשו לנו סדר ויכניסו חשיבה הגיונית בבלאגן שעושה הרגש:
הפרדה בין התעדכנות קצרה ועניינית בחדשות לבין רביצה של שעות מול החדשות וצלילה לעולם המתח והחרדה שמצוי בהם. החרדה הזאת פוגעת בעצמה בבריאות שלנו (במיוחד אם היא פוגעת בשינה)! ומחלישה את המערכת החיסונית דווקא כשאנו צריכים אותה חזקה, בריאה ושמחה.
הפרדה בין מעגל השליטה ומעגל הדאגה - לשרטט על דף 2 מעגלים. בראשון - מעגל השליטה, לכתוב את כל הדברים שאנו יכולים לעשות בעניין, ובמעגל השני את כל הדברים שאנחנו לא יכולים לעשות. את מה שאפשר לעשות-נעשה, ואת מה שאי אפשר לשנות, נפנים שזה לא בשליטתנו, ואין טעם שנחשוב על זה שוב ושוב.
הפרדת הזמנים - קביעת שעה ספציפית: אנשים שמודאגים ממשהו נוטים לחשוב עליו כל היום מתוך אמונה שהמחשבה החוזרת תעזור לפתרון הבעיה. הדבר מגיע עד כדי רומינציה - מחשבות מעגליות שחוזרות על עצמן מבלי שהן יועילו לפתרון הבעיות. במקום להיות במצב זה, כדאי לקבוע שעה אחת לפגישה של בני הבית. בפגישה הזאת להחליט על צעדים מעשיים ספציפיים שנעשה בבית (כגון חיזוק ההיגיינה, דרכים לחיזוק הגוף וכו'). בשעה הזאת לרכז את כל העיסוק והמחשבה ומעבר לשעה הזאת להשתדל לא להמשיך במחשבות החוזרות.
ואיך בכל זאת נתמודד עם המחשבות המלחיצות?
נפעיל שני כוחות שיש לנו: אמונה וקבלה.
אמונה - לדעת שהשם אחד, ריבון כל המעשים, וכל מה שקורה בעולם הוא ממנו, וכיוון שהוא ממנו הוא ודאי לטובה. קשה להרגיש את זה עכשיו, אבל עדיין אפשר להבין שבהסתכלות האינסופית של קורא הדורות מראש שמחשבותיו גבהו למעלה ממחשבותינו, מחשבות שלום ולא לרעה, הדברים מונהגים והם לטובה. העיקרון הזה היה צריך לפתוח את המאמר, אך יותר קל לנו לקבל דברי אמונה כשאנחנו פנויים לקבלם ולא עמוסים מרגשות. לכן פתחתי בקבלה של העובדה שקשה לנו ובהבנה שאנו יכולים לנהל את עצמנו, ועל גבי זה המשכתי בתוכן האמוני העיקרי). בנוסף, גם העובדה שרוב רובם של הנדבקים עוברים את זה בצורה שאינה חמורה יותר משפעת, יכולה להרגיע אותנו.
כוח הקבלה - אם נבוא לאדם ונגיד לו: "אל תחשוב על קורונה! אל תחשוב על פיל לבן!" על מה הוא יחשוב? על קורונה ועל פיל לבן... המאבק הישיר בחרדות והנסיון לגרשן, רק מגביר אותן. דווקא היכולת לקבל את המצב ולדעת שזה מה שיש עכשיו, שיש בי מתח, היא עצמה מרגיעה ומפחיתה את החרדה. באופן 'הפוך על הפוך' הפסקת המאבק באורח הבלתי רצוי שנכנס אלינו מרגיעה אותו ואותנו. במקום לנסות 'לא לחשוב על הנגיף', לחשוב באופן פעיל על נושאים אחרים. וגם כשחושבים על המצב אפשר לחשוב עליו בצורה מקבלת ואפילו קצת להתיידד איתו – למה הוא נשלח אלי? איזה מסר יש פה? איזה טוב נוכחותו יכולה לעשות לי?
הרפיה - שווה להקדיש עשר דקות פעמיים ביום כדי לשבת ולשמוע הרפיה. זה מרגיע וגם עוזר לשינה שאחר כך. מומלץ להיעזר בהרפיות שבאתר של ד"ר ברוך אליצור. גם תרגול קשיבות (מינדפולנס) עוזר להנהגת המחשבות והרגשות שבגוף ולקבלת הרגשות הלא נעימים. וכמובן ההומור... ההומור המשובח ששוטף אותנו...
צעד חשוב נוסף – הפניית המבט הממוקד בקורונה להסתכלות כוללת על העולם: חיבור לטוב שבי ושבעולם גם על ידי מחשבה עליו וגם על ידי התחברות מעשית אליו – התנדבות, תרומה לקהילה והוספת טוב. כך תחזור הקורונה למקומה הטבעי בתוך מכלול העולם ותפסיק להשתלט עלי.
תפילה ואמירת תהילים- להתפלל במילים שלך, לבקש מהשם שיושיע את עם ישראל ואת העמים. זה יקח את החרדה שבגוף וינתב אותה לאפיק נכון וחיובי.
מי שניסה יודע: כשאדם מתחיל באמירת תהילים, הולכת ומתפשטת בו תחושת נינוחות. הולכת ומחלחלת בו ההכרה שהכל אלוקי, הכל מהשם, הכל מנוהל בצורה טובה. הדאגות והלחצים הולכים וקטנים, ותופסים פחות מקום. מתחזק בו הקשר לבוראו, לשורש נשמתו ונקודת חייו הפנימית, ונעימות, ערבות ומתיקות הולכות ונספגות באבריו, והוא נהיה רגוע, בוטח ושמח. אפילו שמחה מופיעה בו על התחושה המתוקה של קרבת אלוקים שזכה לה בתוך המצב הלא נעים הזה.
אלוהים לנו מחסה ועוז, עזרה בצרות נמצא מאד, ה' צבאות עימנו, משגב לנו אלוקי יעקב סלה,ה' צבאות, אשרי אדם בוטח בך, ה' הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו.