בימים האחרונים כולם מדברים על האוזר והנדל. תחילה תמהו למה הם שותקים אל מול התכניות להקים ממשלה עם הרשימה המשותפת. לאחר מכן התברר שהם אכן מתנגדים, והחל דיון ציבורי האם הם נוהגים כראוי או לא.
אבל רגע, לא יכול להיות שזה רק הנדל והאוזר. בין כל שלושים ושלושה חברי הכנסת של כחול לבן, אלה שהגדירו עצמם כמפלגת מרכז וטענו שישראל לפני הכל, יש רק שניים שרואים את המובן מאליו, שממשלה בישראל צריכה להתבסס על מפלגות ציוניות?
אז עברתי על הרשימה והשאלה שלי רק התגברה. יש שם לפחות עוד כמה אנשים שהייתי מצפה לשמוע בעת הזאת.
חילי טרופר, אורית פרקש-הכהן, אלעזר שטרן, פנינה תמנו-שטה - האם ייתכן שאתם תומכים ברעיון המופרך הזה?
אני יודע שאנחנו חלוקים בהרבה נושאים. זו הסיבה שאתם חברים בכחול לבן ואני הצבעתי לרשימה אחרת. אבל עד היום היה לי ברור שיש לנו מכנה משותף רחב, בסיס יציב שעל גביו באות המחלוקות.
חשבתי שיש לנו את אותה המטרה ואנחנו חלוקים רק על הדרך. המטרה של כולנו, כך הנחתי, היא בניית מדינה יהודית חזקה ומפותחת, הגשמת חלום הדורות של שיבת ציון.
האם את המטרה הזו ניתן להגשים יחד עם מפלגות ששוללות את הקיום שלנו כאן ורואות בשיבתנו לארץ את האסון שלהם?
הרי לא מדובר רק בביטחון. נכון, מגוחך (וגם מפחיד) לחשוב על חברי קבינט מבל"ד מקיימים דיון על מבצע צבאי בעזה. אבל הבעיה היא הרבה מעבר לכך.
רוב הדיונים הסוערים שהיו לנו בארץ בשנים האחרונות נגעו לזהות היהודית של המדינה. תחשבו על חוק הגיוס שהפיל כאן כבר כמה ממשלות. יש בו התנגשות בין שני ערכים חשובים - גיוס לצבא מצד אחד, לימוד תורה מצד שני. האם מי שיכריע בסוגיה הזו יהיו ח"כים שאינם מאמינים באף אחד מהערכים הללו?
כך גם בסוגיות של עיצוב השבת הציבורית, גיור ונישואין, מבנה המשפחה. אלו נושאים שעומדים בלב השאלה מה היא מדינה יהודית. את הדיון הזה עלינו לערוך בינינו, או לכל הפחות בשיתוף אנשים שמקבלים את ההנחה הבסיסית שזוהי מדינה יהודית.
מי ששואף לבטל את הזהות היהודית ולהפוך את ישראל למדינת-כל-אזרחיה, מי שחותר תחת היסודות הכי בסיסיים של המדינה, אינו יכול להיות חלק מהממשלה שלה, בין אם הוא תומך טרור אקטיבי ובין אם הוא 'רק' רוצה לבטל את חוק השבות.
תמנו-שטה, שטרן, פרקש-הכהן, טרופר - בואו והשמיעו קול. הצטרפו אל חבריכם הישרים הנדל והאוזר ואל אורלי לוי-אבקסיס ואימרו בקול ברור: יש קווים אדומים שלא חוצים.