בנט בבניין האו''ם
בנט בבניין האו''ם צילום: אבי אוחיון, לע''מ

נציגים נכבדים, ישראל היא מגדלור בלב ים סוער. לפיד של דמוקרטיה, מגוונת במכוון, חדשנית בטבעה ונחושה לתרום לעולם, חרף הימצאותה בשכונה הקשוחה ביותר על פני כדור הארץ.

אנו אומה עתיקת יומין. חזרנו למולדתנו הקדומה. הפחנו רוח חיים בשפתנו הקדומה. שיקמנו את ריבונותנו הקדומה. ישראל היא נס של תקומה יהודית. עם ישראל חי ומדינת ישראל היא ליבו הפועם. במשך יותר מדי זמן, ישראל הוגדרה על ידי מלחמות עם שכנינו.

אבל זו איננה מהותה של מדינת ישראל. זו איננה מהותו של עם ישראל. הישראלים לא מתעוררים בבוקר במחשבה על הסכסוך. הישראלים רוצים לחיות חיים טובים, לדאוג למשפחות שלנו ולבנות עולם טוב יותר עבור ילדינו. משמעות הדבר היא שמפעם לפעם, יתכן שנידרש לעזוב את משרותינו, להיפרד ממשפחותינו ולמהר לשדה הקרב כדי להגן על מדינתנו, בדיוק כפי שחבריי ואני נדרשנו לעשות. אין לשפוט אותם על כך. ישראלים זוכרים את הזוועות החשוכות שהיו בעברנו אבל הם נחושים להישיר מבט לעבר העתיד, לבנות עתיד טוב יותר.

נציגים נכבדים, יש שתי מגיפות שמסכנות את מרקם החברה ברגע זה. האחת היא נגיף הקורונה, שקטל יותר מחמישה מיליון אנשים ברחבי העולם. השנייה גם היא מערערת את העולם כפי שאנו מכירים אותו והיא מחלת הקיטוב הפוליטי. הן נגיף הקורונה והן הקיטוב יש ביכולתם לשחוק את אמון הציבור במוסדותינו. שניהם יכולים לשתק מדינות. אם לא יטופלו – השפעותיהם על החברה עלולות להיות הרסניות.

בישראל, התמודדנו עם שתי המגיפות האלה. במקום לקבל אותן כמעין כוח טבע – נעמדנו, נקטנו בפעולה ואנו כבר רואים את האופק. בעולם מקוטב שבו אלגוריתמים מלבים את הכעס שלנו, אנשים בימין ובשמאל מתנהלים בשתי מציאויות נפרדות, כל קבוצה בבועת הרשת החברתית שלה, בה הם שומעים רק את אותם הקולות שמאששים את מה שהם כבר מאמינים בו.

זה מוביל לכך שאנשים מפתחים רגשי שנאה אחד כלפי השני וחברות נקרעות לגזרים. למדינות שנשברות מבפנים אין עתיד. בישראל, אחרי ארבע מערכות בחירות תוך שנתיים והיתכנות לבחירות נוספות בפעם החמישית, העם כמה למזור: רוגע, יציבות. ניסיון אמיתי לנורמליות פוליטית.

כוח ההתמדה הוא תמיד הבחירה הקלה ביותר. אולם, יש רגעים בהם מנהיגים חייבים לאחוז בהגה רגע לפני התהום, לעמוד מול הביקורת ולהסיע את המדינה לחוף מבטחים. לפני כמאה ימים, שותפיי ואני הקמנו ממשלה חדשה בישראל. זאת הממשלה המגוונת ביותר בהיסטוריה שלנו. מה שהתחיל בתור טעות פוליטית יכול כעת להפוך למטרה, והמטרה הזו היא אחדות.

היום אנו יושבים יחד סביב השולחן. אנו משוחחים זה עם זה בכבוד, נוהגים זה בזה בהגינות ונושאים מסר: דברים יכולים להתנהל אחרת. אפשר לא להסכים. זה בסדר, למעשה זה חיוני, שאנשים שונים יחשבו אחרת. זה אפילו בסדר להתווכח. כיוון שוויכוח בריא הוא עיקרון בסיסי במסורת היהודית ואחד מסודות ההצלחה של אומת הסטארט-אפ. הוכחנו שאפילו בעידן הרשתות החברתיות, אפשר להתווכח בלי לשנוא.

המחלה הגדולה השנייה שכולנו עומדים מולה היא נגיף הקורונה שסוחף את העולם. כדי לנצח אותה יהיה עלינו להמציא תגליות חדשות, להגיע לתובנות חדשות ולהשיג פריצות דרך חדשות. הכול מתחיל בחתירה לידע.

מדינת ישראל נמצאת בחזית בחיפוש אחר הידע החיוני הזה. פיתחנו מודל שמשלב בין חוכמת המדע לבין כוחה של קביעת מדיניות. למודל הישראלי יש שלושה עקרונות מנחים: הראשון, המדינה חייבת להישאר פתוחה. כולנו שילמנו מחיר עצום—מחיר כלכלי, מחיר פיזי ומחיר רגשי—על הקפאת החיים שהייתה ב- 2020. כדי לגרום לכלכלות לשגשג שוב, להחזיר ילדים לבתי ספר והורים לעבודה, סגרים, הגבלות ובידודים לא יוכלו לעבוד בטווח הרחוק. המודל שלנו מגייס אנשים למאמץ במקום להחזיק אותם במצב סביל של תרדמה .

לדוגמה, ביקשנו ממשפחות ישראליות לבצע בדיקות ביתיות לילדיהם על מנת שנוכל לפתוח את בתי הספר ואכן, בתי הספר נותרו פתוחים.

הכלל השני – חסנו מוקדם. כבר מההתחלה, ישראלים מיהרו להתחסן. אנחנו נמצאים במרוץ נגד נגיף קטלני ועלינו לנסות להקדים אותו. בחודש יולי, היינו הראשונים ללמוד שהחיסונים דועכים – מה שהביא לעליה חדה במקרי הידבקות בזן הדלתא. באותו זמן ממשלתי החליטה לספק את המנה השלישית של החיסון, הבוסטר, לציבור הישראלי. זו הייתה החלטה קשה, בהתחשב בכך שבזמנו הוא עדיין לא אושר על ידי ה-FDA.

עמדנו מול בחירה בין לגרור את ישראל לסבב סגרים נוסף, גרימת נזק נוסף לכלכלה ולחברה שלנו או להתמקד בחיסונים. בחרנו באפשרות השניה. היינו החלוצים במתן מנת הדחף. לאחר חודשיים, אני יכול לדווח שהיא עובדת. עם מנה שלישית, אתם מוגנים פי שבעה מאשר עם שתי מנות ומוגנים פי ארבעים ממי שלא התחסן כלל. כתוצאה מכך, ישראל נמצאת במסלול לצלוח את הגל הרביעי ללא סגר, ללא נזק נוסף לכלכלה שלנו. הכלכלה של ישראל צומחת והאבטלה יורדת. אני שמח שהמעשים שלנו נתנו השראה למדינות אחרות לספק את מנת הדחף.

הכלל השלישי – להסתגל ולפעול במהירות. הקמנו צוות משימה לאומי שמתכנס כל יום על מנת לעקוף בירוקרטיה ממשלתית מסואבת, לקבל החלטות מהירות וליישמן מידית. ניסוי וטעיה הוא המפתח. כל יום הוא יום חדש שמביא איתו מידע והחלטות חדשים. כשמשהו עובד אנו ממשיכים לעשות אותו. כשמשהו לא עובד – אנו זונחים אותו.

ניהול מדינה בעת מגיפה זה לא רק עניין של בריאות. זה עניין של איזון עדין בין כל היבטי החיים שמושפעים מהקורונה, במיוחד תעסוקה וחינוך. האדם היחיד שיש לו נקודת תצפית טובה על הדבר הזה הוא המנהיג הלאומי של כל מדינה. מעל לכול, אנו עושים כל שביכולתנו כדי לספק לאנשים את הכלים שנדרשים כדי להגן על חייהם.

התלמוד אומר ש"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", וזה מה שאנו שואפים לעשות.

נציגים נכבדים, שעה שישראל שואפת לעשות טוב, עלינו להיות ערניים בכל רגע למה שקורה בשכונה שלנו. ישראל, פשוטו כמשמעו, מוקפת על ידי חזבאללה, מיליציות שיעיות, הג'יהאד האסלאמי וחמאס. ארגוני טרור אלה חותרים לשלוט במזרח התיכון ולהפיץ את האסלאם הקיצוני ברחבי העולם.

מה משותף לכולם? כולם רוצים להשמיד את המדינה שלי והם כולם נתמכים על ידי איראן. הם זוכים למימון, לאימונים ולנשק מצד איראן. מטרתה הגדולה של איראן ברורה לחלוטין לכל מי שעיניו פקוחות: איראן חותרת לשלוט באזור והיא חותרת לעשות זאת תחת מטריה גרעינית. במשך שלושת העשורים האחרונים, איראן הפיצה שפיכות דמים והרס ברחבי המזרח התיכון, מדינה אחר מדינה: לבנון, עיראק, סוריה, תימן ועזה.

מה משותף לכל המקומות האלה? הם כולם מתפרקים. האזרחים שלהם – רעבים וסובלים. הכלכלות שלהם – קורסות. בדומה למגע של מידאס, למשטר האיראני יש את מגע המולא. כל מקום שאיראן נוגעת בו – הופך לכושל. אם אתם חושבים שהטרור של איראן מוגבל רק לישראל – טעות בידיכם. רק השנה, איראן החלה להפעיל יחידת טרור קטלנית חדשה – נחילים של כטב"מים קטלניים חמושים בנשקים קטלניים שיכולים לתקוף כל מקום ובכל זמן. הם מתכננים לכסות את שמי המזרח התיכון באמצעות הכוח הקטלני הזה.

איראן כבר השתמשה בכטב"מים הקטלניים האלה, שנקראים שאהד-136, כדי לתקוף את ערב הסעודית, מטרות אמריקאיות בעיראק וספינות אזרחיות בים, והרגו אזרח בריטי ואזרח רומני. איראן מתכננת לחמש את שלוחותיה בתימן, עיראק, סוריה ולבנון במאות ולאחר מכן אלפי רחפנים קטלניים כאלה. הניסיון מראה לנו שמה שמתחיל במזרח התיכון, לא מסתיים שם.

נציגים נכבדים, ב-1988, איראן הקימה "ועדת מוות" שהורתה על רצח המוני של 5,000 פעילים פוליטיים. הם נתלו על מנופים. "ועדת המוות" הזו הורכבה מארבעה אנשים – איברהים ראיסי, נשיאה החדש של איראן, היה אחד מהם. ראיסי גם פיקח על רצח של ילדים איראנים. הכינוי שלו הוא "התליין מטהראן" כיוון שזה בדיוק מה שהוא עשה – טבח בעמו שלו.

אחת העדות לטבח הזה אמרה בעדותה שכשראיסי היה מסיים סבב של רציחות הוא היה עורך מסיבה, לוקח לכיסו את כספם של אלה שהוא הרגע הרג...ואז היה יושב לאכול עוגות שמנת. הוא חגג את הרצח של עמו שלו על ידי זלילה של עוגות שמנת. וכעת ראיסי הוא נשיאה החדש של איראן. זה האדם שאנחנו מתמודדים איתו.

בשנים האחרונות, איראן זינקה קדימה במו"פ הגרעיני שלה, ביכולות הייצור וההעשרה שלה. תוכנית הגרעין של איראן נמצאת בנקודה קריטית. קווים אדומים נחצו. מתעלמים מהפיקוח. תקוות השווא הוכחו ככוזבות. איראן מפרה את הסכמי ההגנה של סבא"א וחומקת מעונש. הם מטרידים את המפקחים ומחבלים בחקירות שלהם – והם חומקים מעונש. הם מעשירים אורנים לרמה של 60%, שזה צעד אחד מחומר בדרגת נשק – והם חומקים מעונש.

יש ראיות שמוכיחות בבירור את כוונתה של איראן לייצור נשק גרעיני באתרים סודיים בטורקוזאבאד, טהראן ומריבאן, אבל מתעלמים מהן. תוכנית הגרעין של איראן הגיעה לקו פרשת מים וכמותה גם הסובלנות שלנו. מילים לא עוצרות את סיבוב הצנטריפוגות.

יש את אלה בעולם שנדמה כי הם רואים את חתירתה של איראן לנשק גרעיני כמציאות בלתי נמנעת, או שפשוט נמאס להם לשמוע על זה. לישראל אין את המותרות הזו. אנחנו לא נתעייף. אנחנו לא נאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני.

אני רוצה לומר לכם משהו: איראן היא הרבה יותר חלשה ופגיעה ממה שנדמה. הכלכלה שלה שוקעת, המשטר שלה רקוב ומנותק מהדור הצעיר, הממשלה המושחתת נכשלת אפילו באספקת מים לחלקים נרחבים במדינה. ככל שהם נחלשים יותר, כך הם נהיים קיצוניים יותר. אם ננסה לחשוב יחד, אם אנחנו רציניים לגבי עצירת הדבר הזה, אם נשתמש בכל התושיה שלנו, נוכל לנצח. וזה מה שאנחנו נעשה.

אבל לא הכול שחור במזרח התיכון. לצד מגמות מדאיגות, ישנן גם קרני אור. בראש ובראשונה, הקשרים הגוברים שישראל יוצרת עם מדינות ערביות ומוסלמיות. קשרים שהחלו לפני 42 שנים עם הסכם השלום ההיסטורי של ישראל עם מצרים, שהמשיכו לפני 27 שנים עם הסכם השלום של ישראל וירדן, ולאחרונה עם "הסכמי אברהם" שנרמלו את היחסים עם איחוד האמירויות הערביות, בחריין ומרוקו. יהיו עוד.

בגיל 73 הצעיר והבשל, יותר ויותר מדינות מבינות את ערכה של ישראל ואת מקומה המיוחד בעולם. יש חברים שעמדו לצדנו מראשית הדרך. ארצות הברית היא ידידה אמינה וארוכת שנים של ישראל, כפי שראינו פעם נוספת לפני ימים אחדים בקונגרס. לצד חברינו הוותיקים, אנו רוכשים חברים חדשים במזרח התיכון ומעבר לו.

בשבוע שעבר זה הוכח בכישלון של ועידת דרבן הגזענית והאנטישמית. במקור הוועידה הזו הייתה אמורה להיות נגד גזענות, אך עם השנים היא הפכה לוועידה של גזענות – נגד ישראל והעם היהודי. ולעולם נמאס.

אני מודה ל-38 המדינות (38!) שבחרו באמת על פני השקרים ולא נכחו בוועידה. ולאותן מדינות שכן בחרו להשתתף בפארסה הזאת אני אומר: לתקוף את ישראל לא הופך אתכם למוסריים יותר; להילחם בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לא הופך אתכם לנאורים; לאמץ קלישאות לגבי ישראל בלי להתאמץ ללמוד את העובדות הבסיסיות...טוב, זו פשוט עצלנות לשמה.

לכל מדינה חברה במוסד הזה יש בחירה. זו אינה בחירה פוליטית אלא מוסרית. זו בחירה בין חושך לבין אור. חושך שרודף אסירים פוליטיים, רוצח חפים מפשע, מתעלל בנשים ובמיעוטים וחותר להשמיד את העולם המודרני כפי שאנו מכירים אותו, לבין אור שחותר לחופש, שגשוג והזדמנויות.

במהלך 73 השנים האחרונות, מדינת ישראל, עם ישראל, השיגו כל כך הרבה שעה שנאלצו להתמודד עם כל כך הרבה. למרות זאת אני יכול לומר בביטחון מלא: הימים הטובים ביותר עוד לפנינו.

ישראל היא אומה של תקווה גדולה, אומה שהביאה את מסורת התורה לחיים בישראל המודרנית, אומה של רוח בלתי שבירה. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. המגדלור בלב הים הסוער נישא אל על, הוא עומד חזק ואורו בוהק חזק מאי פעם.

תודה לכם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו