חיסונים
חיסונים צילום: ISTOCK

ימים רבים תרגלנו פוסטמודרניזם. מה שהתחיל כרעיונות עוועים בפקולטות למדעי הרוח חלחל לתרבות ולחברה והשתלט על השיח בעשורים האחרונים. למדנו ש"לאף אחד אין מונופול על האמת", שבעצם אין אמת, רק נרטיבים המשקפים את חווייתו הסובייקטיבית של הפרט.

דיברנו במשפטים כמו "כל אחד והאמת שלו", "זכותי לחשוב ככה", "הדברים הם לא שחור או לבן". "הכלה" הפכה לחובה מוסרית, צו השעה, ו"שיפוטיות" לתכונה מגונה, כי "מי שמך לקבוע מה נכון ומה לא נכון?". הוסכם שאין אדם יכול לפסול את דרכו, השקפתו או דעתו של חברו, כי "הכול תלוי בנקודת המבט שלך". הדתיים שבנו ציטטו את "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" ו"שבעים פנים לתורה" כחיזוק תורני לכך שאין אמת אחת, אובייקטיבית.

קמו ענפי תעסוקה שלמים שהתבססו על כך שאין אמת ואין מדע ואי אפשר לקבוע מה נכון ומה לא. טיפולים, ייעוצים ואימונים, וכמובן "הרפואה האלטרנטיבית", שניצבה בגאון מול מדע הרפואה כאלטרנטיבה שוות ערך, כאילו אין הבדל מהותי בין שיטות וחומרים שנבדקו והוכחו מדעית ובין טכניקות מוזרות, מים שזוכרים ותמציות פרחים. שלחנו את ההיגיון, השכל הישר, המדע והחשיבה הביקורתית לחופשה ממושכת, והאמנו במה שעושה לנו טוב. ובגלל שאמונה היא כוח חזק מאוד, גם היו לנו "הוכחות" שזה עובד, שמצליח לנו לחיות בעולם שבראנו על פי רגשותינו ונטיות ליבנו.

ואז באה הקורונה, וירוס ששטף את העולם וערער את כולנו. פתאום התגלה שהמציאות, פרימיטיבית שכמותה, לגמרי מאמינה באמת ושקר. היא מתנהלת בשיפוטיות שחצנית, כאילו היא יודעת מה נכון ומה לא נכון. פתאום התברר שמי שבוחר להאמין בהבלים, מסרב להבין סטטיסטיקה וכופר באמת – פשוט מת. ואנשים טובים, חכמים, ערכיים ונחמדים, בלי כל מחלות רקע, מתים באמצע החיים בגלל שבחרו להאמין לבדאים במקום להשליט את שכלם על ליבם וללכת להתחסן. גילינו שיש אמת ויש שקר, והשקר הורג.

גם התפיסה האטומיסטית, המכילה, אשר מקדשת את זכותו של היחיד לחיות כרצונו כי "זכותו של כל אחד להאמין במה שהוא בוחר", התפוצצה לנו בפנים. אלו שבחרו להאמין בשקר תופסים עכשיו את מכונות האקמו ואת עמדות הטיפול הנמרץ, והטיפול בהם בא על חשבון הטיפול באחרים, על חשבון חייהם של אחרים, גם מי שנהגו בהיגיון ובאחריות והתחסנו. מתברר שזו לא הייתה "זכותם להאמין במה שהם רוצים". בחירתם להאמין בהבל בלי להפעיל את ההיגיון, בלי להקשיב לעמדה האחראית, המושכלת והמקצועית, לא רק שהעמידה אותם בסכנת חיים (ובחלק מהמקרים הרגה אותם) אלא גם סיכנה ואף הרגה אחרים.

לא מזמן הכינו "על חטא" וביקשנו סליחה. הקורונה מלמדת אותנו את מה שהשכיחו מאיתנו שנות האינדוקטרינציה הפוסטמודרנית: שאדם יכול לחטוא בנפשו ולרצוח את חברו לא בגלל מידות רעות, יצרים או מוסר מעוות. אדם יכול להרוג את עצמו ולרצוח את חברו רק בגלל שלא השתמש נכון בכישוריו השכליים, בגלל שלא הפעיל חשיבה ביקורתית, בגלל שלא ידע להבחין בין אמת לשקר.

כי יש אמת ויש שקר. יש נכון ויש לא נכון. השקר הורג, האמת מצילה חיים. כאשר חברינו, שכנינו, קרובינו האהובים, מאמינים בשקרים ובוחרים להתכחש לאמת, אין מקום לסובלנות, הכלה או דיפלומטיה. חיי אדם קודמים לאווירה טובה ולכבוד הדדי, בוודאי ובוודאי שהם חשובים מאמונות ההבל הפוסטמודרניות.

אין זו זכותו של כל אדם לבחור במה להאמין. חובתו של כל אדם היא לברר את האמת ולהתרחק מהשקר. זו חובתו כלפי עצמו, כלפי האנשים שסביבו, וגם כלפי אותו אדם מנהריה שמת כי כל מכשירי האקמו היו תפוסים על ידי מתנגדי חיסונים. חובת כולנו לזכור ולשנן: יש אמת ויש שקר. השקר הורג. האמת מצילה חיים.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו