הרב עדו רכניץ
הרב עדו רכניץצילום עצמי

אין ספק שאורח החיים של נשים בימינו שונה באופן משמעותי מאורח החיים של נשים לפני חמש מאות שנה.

בעבר רובן המוחלט של הנשים היהודיות לא ידעו קרוא וכתוב ולא עבדו מחוץ לבית, בניגוד לנשים בימינו. שינוי זה לא פסח גם על נשים שומרות מצוות, ואפילו אלה שמגדירות עצמן כחרדיות. שינוי דרמטי זה מעורר את השאלה האם מבחינה יהודית ותורנית זהו שינוי לטובה, שינוי לרעה או שינוי חסר משמעות.

כבר כעת יש להבהיר כי להבנתי מצוות התורה מלמדות על הבדלים מהותיים בין גברים לנשים, הבדלים ששינויים היסטוריים כאלה ואחרים לא יצליחו למחוק. אולם במסגרת זו נתמקד בהיבט אחד של השינוי האמור, והוא ההיבט הכלכלי. בימינו רוב הנשים עובדות, וברוב מוחלט של המשפחות בני הזוג חשים כשותפים שווים מבחינה כלכלית. יתרה מזו, דווקא בציבור החרדי הרואה עצמו מחויב באופן מלא לתורה מקובל שדווקא הנשים עובדות ומפרנסות את בעליהן האברכים. האם שינוי זה במעמדן הכלכלי של הנשים מבורך?

חטא חווה ותיקונו

בעקבות חטא האכילה מעץ הדעת אדם וחווה נענשו בקללות הבאות: "אל האישה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר ציוויתיך לאמור לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, טז-כ).

את הקללה לחוה – "והוא ימשול בך" – פירש הרש"ר הירש כך: "משנשתנה היחס בין אדם לאדמה, והאיש יאכל לחם רק בזיעת אפיו, כבר נעשתה האישה תלויה בבעלה, שהוא המפרנס העיקרי. כך נתערער השוויון המקורי בין איש לבין אישה. וכך הדברים מתגלגלים דרך כלל. ורק התורה תביא גאולה ותפרוס סוכת שלום. איש ואישה ישובו לכהונתם ויעבדו את ה' כשווים; והאישה תשוב להיות 'עטרת בעלה', 'רחוק מפנינים מכרה'".

כלומר, קללת האישה "והוא ימשול בך" היא תוצאה של קללת האדמה. כל זמן שאדם וחוה היו בגן עדן ויכלו לאכול מפירותיו ללא מאמץ לא הייתה חוה תלויה באדם. אולם לאחר שהם גורשו מגן עדן והאדמה התקללה נדרש כוח פיזי כדי להפיק לחם מהאדמה. כעת היה לאדם יתרון משמעותי על פני חוה והיא הפכה להיות תלויה בו. מכאן שהתלות הכלכלית של נשים בגברים במשך אלפי שנים היא עונש על חטא האכילה מעץ הדעת.

היה אפשר לחשוב שהעונשים על החטא יתבטלו בידי הקב"ה, אולם בפועל תיקון התוצאות של החטא ניתן בידי בני האדם. שמו של נח הוסבר בתורה כך: "ויקרא את שמו נח לאמור זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'" (בראשית ה, כט). ופירש רש"י: "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים מקללתו של אדם הראשון" (רש"י שם, על פי מדרש תנחומא בראשית, יא). כלומר, תיקון העונש נעשה על ידי המצאת המחרישה שהקלה את עיבוד האדמה.

גם אחרי המצאת המחרישה עדיין היה צורך בכוח פיזי כדי לחרוש ולכן מבחינת הנשים עדיין לא היה כל שינוי. אולם מה שברור הוא שאין חובה להתמסר לקללה אלא להפך, יש לנסות ולתקן את תוצאותיה. ברוח זו כתבו הפוסקים שאין איסור להקל את כאבי הלידה באמצעים רפואיים שונים, אף שיש בכך תיקון לקללה "בעצב תלדי בנים".

השינויים הטכנולוגיים המפליגים שחלו במאתיים השנים האחרונות ואשר תיקנו כמעט באופן מלא את קללת "בזעת אפיך תאכל לחם" השפיעו גם על קללת "והוא ימשול בך". כיום נשים יכולות לעבוד ולהרוויח באופן דומה לגברים. להפך, דווקא העבודות ששכרן גבוה אינן דורשות כוח פיזי, ולכן אין לגברים יתרון על פני נשים. גם עבודות הבית נעשו קלות באופן משמעותי בעזרת הטכנולוגיה. במקום להקדיש יום שלם לכביסה בנהר, די בכמה דקות להפעלת מכונת כביסה וייבוש. שינוי זה תיקן במידה רבה את קללת "והוא ימשול בך".

מעמדה הכלכלי של האישה בהלכה

עד כה עסקנו בתורה שבכתב ובהיסטוריה, כעת נפנה לראות כיצד ההלכה עסקה בסוגיה זו. ההלכה הטילה על הגבר את החובה לפרנס את אשתו (שולחן ערוך אה"ע סט, ב), בתמורה הוא קיבל את הרווחים מעבודתה של אשתו (מעשה ידיה, שם, ד). אולם חז"ל השאירו בידי האישה את הברירה האם לפעול על פי התקנה או לוותר עליה: "מעשה ידיה כנגד מזונותיה. לפיכך אם אמרה איני ניזונית ואיני עושה, שומעין לה" (שם). כלומר, אישה יכולה להחליט להיות עצמאית מבחינה כלכלית ולפרנס את עצמה. במקרה כזה שכר העבודה שלה יהיה שלה, והיא לא תהיה זכאית שבעלה יפרנס אותה (אך החיוב שלו לפרנס את הילדים נשאר במקומו).

כלומר, חז"ל ראו צורך לתקן תקנה שתגן על נשים בעולם שאחרי חטא אדם וחוה, והבטיחו לנשים נשואות פרנסה תמורת רווחי עבודתן, שהיו קטנים מאוד במשך אלפי שנים. אולם חז"ל בחוכמתם הכינו מנגנון שיאפשר שינוי במצב המשפטי בעקבות השינוי במצב הטכנולוגי והכלכלי. חז"ל אפשרו לנשים לוותר על ההגנה שניתנה להן ולהיות עצמאיות מבחינה כלכלית כאשר המציאות תאפשר זאת.

בהמשך לכך, בבית הדין הרבני נהוג לפסוק שבימינו כאשר בני זוג רושמים את חשבון הבנק על שם שניהם ואת הדירה על שם שניהם – הרי שבני הזוג הם שותפים שווים בנכסים מרכזיים אלה. כך למשל כתב בית הדין הרבני בעניין דירה שנרשמה על שם שני בני הזוג: "וידוע שעכשיו נוהגים לרשום רכוש, ובייחוד דירה למגורים, על שם שני בני הזוג, במכוון שלשניהם תהיה הבעלות על הרכוש" (פסקי דין רבניים א, עמוד 117).

וכן לגבי חשבון בנק משותף: "בני זוג הפותחים חשבון משותף, מפקידים בו את כספם ומחשבון זה מנהלים את משק ביתם - בזה הוו שותפים, אך השותפות היא במה ששמו בחשבון המשותף לצורך ניהול חיי היום־יום ומוציאים ממנו כפי צרכיהם" (פד"ר תיק 1098305/1).

נמצא אם כן שמעמדן הכלכלי של נשים במשך אלפי שנים היה תוצאת עונשה של חוה "והוא ימשול בך". עונש זה הלך ותוקן עם התקדמות הטכנולוגיה, והמצב הנוכחי שבו נשים עובדות וזוכות לעצמאות כלכלית איננו נסיגה אלא חזרה למצב מתוקן שבו לגבר ולאישה יש שותפות כלכלית.

אחר כל זאת יש להדגיש שתי נקודות. הראשונה, שעדיין ההלכה משאירה בידי האישה את הזכות לבחור האם לעבוד, והשנייה היא שעל אף האמור אין לשלול את המנהג המקובל שבו נשים עובדות במשרות חלקיות או במקצועות פחות תובעניים ופחות רווחיים כדי להיות פנויות יותר לגידול הילדים. אולם גם נוהג זה אינו שולל מנשים את הזכות לשותפות ברכוש ולשחרור מקללת חוה אמנו.

הכותב הוא מנהל המחקר במכון משפטי ארץ ומנהל בית הדין ארץ חמדה גזית

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)