עודד רביבי
עודד רביבי צילום: חיים טוויטו

חלק ממי שמזהים עצמם כחלק ממחנה הימין, עליו גם אני נמנה, יצאו בהתקפה חסרת כל רסן כנגד מינויו של אורי זכי ליו"ר מרכז הרצל.

נדמה לי שרבים מהם שלא זכו להכיר אותו אישית, בחרו לתקוף אותו רק בשל היותו איש מר"צ ובלי שום בדיקה מעמיקה על האיש, עמדותיו, פעילותו ותרומתו למדינת ישראל. השנאה גברה על הבדיקה וכבר קבע רבי שלמה אבן גבירול "מי שזורע שנאה - יקצור חרטה".

ערב ט' באב לפני שנתיים התארח בשיח ישראלי במועצה המקומית אפרת אורי זכי, האיש שנשא אז בתואר יו"ר הנהלת מר"צ, פעל בניגוד לעצת חלק מחבריו והתייצב "בהתנחלות" שבגוש עציון. כשנשאל על החלטתו לבוא למרות המיקום הסביר "המתנחלים הם אחים שלי, אני מאמין להם שהם מאמינים בדרך שבחרו. כמי שרואה בהם חלק מרכזי וחשוב בעם שלי אני מבקש לנסות ולשכנע אותם שהם טועים, שהדרך שלהם לא טובה לישראל כיהודית ודמוקרטית ולכן אני מתנגד למי שהופך מתנחל למוקצה".

לא יכולתי שלא להתרגש מהמילים הראשונות שאמר אז, "המתנחלים אחים שלי".

אורי ואני לא מסכימים על הרבה מאוד דברים, אנחנו רואים את המציאות באור שונה, השאיפות הפוליטיות שלנו שונות, אולם אורי בחר להגדיר אותי כאחיו. במשפחה שלנו סביב שולחן שבת יש לא פעם וויכוחים, בבתים אחרים שהתארחתי ראיתי שוויכוחים כאלה על נושאים מגוונים הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה היהודית סביב השולחן, הגמרא גם היא מעודדת וויכוחים נוקבים ושיח חריף.

סביב שולחן השבת, בסוגיות שבגמרא, לאורך הדורות למדנו שרק כשזכרנו שאנחנו אחים ושהמחלוקת היא לשם שמים, לוויכוח היה תכלית. בערב המיוחד הזה שבו הזכרנו את החורבן על שנאת חינם, אורי זכי שבוודאי רבים היו תולים עליו את תווית התל אביבי המנותק מהיהדות סיפר שהוא צם.

שיתף שמידי בוקר הוא מניח תפילין, שמידי ערב שבת הוא משתדל להתפלל בבית הכנסת. פתאום האוזניים היו קרויות, נמצאו שבילים בהם יכולנו לצעוד יחד.

בהמשך למדתי שכאשר נשלח על ידי בצלם לארה"ב לקדם את פעילותם שם, הקפיד זכי להפריד את הוויכוח. הוא לעולם אמר שישראל צריכה וחייבת להישאר הבית של הלאום היהודי, בית דמוקרטי.

לתפיסתו כפי שהציג אז הנוכחות הצבאית שלטונית ביהודה ושומרון עלולה לפגוע בבית הזה, להציב דילמות ערכיות קשות בפני החיילים שנשלחו לשרת באותם שטחים ועל כן הוא מתנגד לנוכחות הזו. איני מסכים כלל ועיקר עם הקביעה הזו, אני מאמין בלב שלם ובדעת צלולה כי מפעל ההתיישבות הוא ציונות במיטבה והוא גם חלק מתעודת הביטוח לעתידה של ישראל כיהודית ואפילו דמוקרטית.

יחד עם זאת אני מאמין בלב שלם ובדעת צלולה שאורי זכי שישב באפרת בערב ט באב, מבקש גם הוא את טובתה המוחלטת של מדינת ישראל וגם את טובת העם היהודי. למדתי כמה הוא חזקה אצלו הזהות היהודית.

הוא שירת כקצין בצה"ל, בצעירותו היה חבר ליכוד, האם בשל שייכות פוליטית ראוי למנוע ממנו להתמנות ליו"ר מרכז הרצל? בכנות ראוי לנו שגם בהיותנו אופוזיציה לוחמנית נדע לבדוק כל אדם לגופו, לעשייתו, לאישיותו. במבחן הזה אהיה הראשון להעיד כי אורי זכי ראוי וכי אין בי ספק שידע להצעיד את מרכז הרצל קדימה ולהנגיש אותו לקהלים נוספים.