המושב שדה יעקב בראשיתו
המושב שדה יעקב בראשיתו צילום: מתוך אתר האינטרנט של מושב שדה יעקב

אילו היה טוויטר ב־1929, סופר כתב העת 'הנתיבה' האנונימי לבטח היה מצייץ את המשפט החד והחריף הזה מתוך מאמרו: "התיישבות הפועל המזרחי פסולה בעיני ההסתדרות הציונית. כל שעל אדמה הנכבש על ידי הבונה והחורש הדתי, הריהו לצנינים בעיניהם".

הוא מן הסתם היה מצייץ אותו במסגרת קרב מאסף של אנשי הדיגיטל בתנועת המזרחי, לנוכח קמפיין מתוזמר ואגרסיבי של תנועות הפועלים משמאל נגד הענקת תקציבים ואדמות לגרעיני ההתיישבות של הפועל המזרחי. אולי גם הייתה שם תגית "#מתנחלמזרחי" או צירוף קליט יותר. ואם הדינמיקה הזאת מזכירה לכם קמפיין רשתות מכוער ועדכני מימינו אנו, שבו השחקנים זהים ורק השמות קצת מתחלפים, הרי שאתם לא טועים.

פעמים רבות כשאנחנו קוראים ספר היסטורי, במיוחד בתולדות הפנים שלנו, מתעוררות מיד ההשוואות. התחושה היא שהרחשים התת־קרקעיים בתוך העם היהודי ממשיכים בכל הדורות ברחשם ורק הביטוי החיצוני שלהם פושט ולובש צורה. תחושה זו גם מוצאת מקום לא פעם בתוך השיח הציבורי, שמשווה בין אויב פוליטי ל"שורפי האסמים" של בית שני או בין אלו שמתמסרים לתרבויות זרות ובין המתייוונים של תקופת החשמונאים. התחושה הזאת קונה בך שביתה עם כל עמוד שנקרא בספר החדש של ד"ר עמינדב יצחקי, 'מאמין וזורע', שעוקב אחר המושבים הדתיים בתקופה שלפני קום המדינה והיחס של הממסד הציוני אליהם. ההשוואה בין הטענות, האיבה הלא מודעת וההתנכלות של ראשי מחלקת ההתיישבות בסוכנות ונציגי מפלגות השמאל ובין אלו שמתגלים בחודשים האחרונים כלפי הגרעינים התורניים בכלל והגרעין התורני בלוד בפרט - בלתי נמנעת.

"להכניע" את החלוצים הדתיים

הקונגרס הציוני, גוף העל של הציונות בטרם כינון המדינה היהודית, הורכב ופעל באופן דמוקרטי. זה אומנם היה לצנינים בעיניהם של רבים, אבל העובדה הייתה שלמפלגת המזרחי, על כל החברים והתומכים בה, הייתה נציגות מכובדת וכוח פוליטי לא מבוטל בקונגרס. בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת התארגנו קבוצות הכשרה של נערים דתיים שאותם ייצגה המפלגה, וביקשו להקים גם הם נקודות התיישבות בארץ ישראל. כבר בקונגרס הי"ד הצליחו הנציגים להעביר החלטה אשר מורה למחלקה להתיישבות של הסוכנות, הגוף הביצועי והמרכז של כל פעילות ההתיישבות בארץ, להקים לצעירים הללו התיישבות חקלאית. החגיגה סביב ההחלטה הייתה גדולה והחזיונות של איכר חורש כשציציותיו מתבדרות ברוח העמק רוממו את רוחם של מנהיגי התנועה. הם לא דמיינו שמכאן צפויה להם דרך חתחתים של יותר מעשור, שתביא אותם כמעט לייאוש מהתנועה הציונית ומוסדותיה.

בדומה לימינו אנו, כאשר גוף בעל עמדה פוליטית מעוניין למסמס החלטה שאינה תואמת את האג'נדה שלו הוא לעולם לא יכריז על התנגדות עקרונית. לראשי המחלקה להתיישבות, שהתחלפו כמה פעמים במהלך אותו עשור, תמיד היו סיבות מצוינות מדוע עכשיו זה לא הזמן או לא המקום. הראשון היה איש מפלגת הפועלים בשם קפלינסקי, שמהמקוריות שלו בענייני דחייה בקש אפשר להפיק קורסים לעובדי מדינה. אחרי כמה ישיבות עם הוועד הפועל של הפועל המזרחי, שבהן ביקשו להשתלב במבצע הקמת נקודות בגוש קישון שנרכש על ידי קק"ל, נגמר לקפלינסקי האשראי לדחיות הקלאסיות של "נדון בזה ונחזור אליכם". או אז הוא כמעט יזם ריב אישי עם אחד מחברי הוועד, ורכב עליו כל הדרך לפיצוץ במגעים ונתק ארוך מהוועד. בהמשך הגיעו דחיות מהזן של "התנועה בבעיות תקציביות כרגע", תוך הבטחה שמיד כשיתאפשר הם ייושבו.

מה רבה הייתה הפתעתם של אנשי הוועד הפועל כאשר עשרות נקודות אכן עלו בעמק יזרעאל, אך לבחורים של המזרחי שמחכים כבר חודשים בקוצר רוח לא קראו. זה הוביל למתקפת זעם, ראשונה מבין רבות, של מנהיגי המזרחי בארץ ובחו"ל. אחרי מתקפת המילים הגיעה גם החלטה מעשית של הוועד הפועל – עולים לאדמות שיועדו למתיישבי הפועל המזרחי בוורקני שבעמק יזרעאל. בלי תקציב, בדלות ובהקרבה עילאיים ניסו הבחורים להחיות את אדמת הבור. אך ההנהלה הציונית לא רק שבחרה להתעלם מהחלטת הקונגרס אלא גם יצאה במתקפה קשה נגד העלייה העצמאית של בחורי המזרחי. "פעולה אלימה", כינו בקק"ל את העלייה לקרקע, ובהנהלה של המחלקה להתיישבות דרשו להוריד את המתיישבים בכל מחיר ובלי שום פשרה, כי מעשה של מרידה בסמכות המוסדות חייב להיענות ב"הכנעה", כלשונם.

עם כל מורת הרוח שבדבר, לגרעין לא היה באמת סיכוי לשרוד בשממה ההיא בלי גב כלכלי ולוגיסטי של המחלקה להתיישבות. אחרי שזכו להתחייבות של קפלינסקי שייושבו בעלייה הבאה לאדמות שייח' אבריק לא הרחק משם, ניאותו הבחורים לחזור לכפר סבא ולהמתין שם בחוות הכשרה עד בוא העת. אז התחילה סאגה נוספת של עוד מאותו הדבר. קפלינסקי אומנם הוחלף בבבלי, אבל המריחות והטענות היו זהות. עוד קונגרס התכנס, החלטה נוספת שמחייבת את המחלקה להתיישבות להקים נקודה בשביל המזרחי עברה, אך עולם כמנהגו נוהג. נקודות חילוניות וסוציאליסטיות עלו למכביר, מנהיגי המוסדות נסעו למפגשים בתקציבי עתק עם מנהיגים בכל העולם, אבל 750 לירות ארץ ישראליות בשביל חמישים בחורים שיעלו לשייח' אבריק מעולם לא נמצאו.

הקנטורים החילוניים נגד התיישבות אידיאליסטית של דתיים שאינה נוגעת אליהם ואינה פוגעת בזבוב נשמעים כאילו נלקחו מדף המסרים של הקמפיינרים האנטי־גרעיניים של ימינו. את הסיבה האמיתית להתנגדות, זו שהבליחה למשל בקריאת הביניים הלא מתורבתת "אתם לא תבנו את הארץ!" במהלך נאומו של נציג המזרחי בקונגרס, או התיוג "הצבעה קלריקלית־פשיסטית" שהדביק חבר אחר להחלטה על הקמת הנקודה, עטפו הפקידים בשיקולי התקציב. אם היום אנחנו שומעים השכם והערב את הפמפלט "הגרעינים התורניים לוקחים את התקציבים של הפריפריה", לפני מאה שנה היו אלו המתיישבים בעלי ההכשרה המשובחת יותר שכבר נמצאים על הקרקע – במקרה כולם חילונים מהשמאל – שאת כבשת הרש שלהם מנסים בחורי המזרחי המשומנים בתקציבים לגזול.

"יש פה בהחלט פיל בחדר שלא מרבים לדבר עליו, כי לבני התקופה זה היה ברור", מסביר ד"ר יצחקי. "בשנות השלושים והארבעים היה ברור לכולם שלב העניין הוא שהצעירים האלה, בני העלייה השלישית והרביעית שבאו להקים את המושבים והקיבוצים, היו חילונים משכילים שעזבו את הדת בעצמם כבחורי ישיבה לשעבר או שהם דור שני לעוזבים. הם רצו לברוח מהדגם של היהודי הגלותי והמסורתי, וחלק מהמרד הכולל שלהם היה התנגדות מאוד עמוקה להתיישבות של יהודים שומרי תורה ומצוות כאן בארץ. הם אומרים לבחורי המזרחי: מכם אנחנו בורחים, לא רוצים לראות אתכם פה. בדיוק בשביל זה עזבנו את רוסיה ופולין".

ד"ר יצחקי טוען שהטענות התקציביות, גם בהתחשב בגירעון המתמיד של התנועה הציונית, אינן אלא כסות למניעים האמיתיים. "בשנות השלושים של המאה הקודמת, כמו גם היום, די ברור שהטענה שהתקציב להתיישבות הדתית בא על חשבון דברים חשובים יותר היא לא אמיתית אלא תירוץ. זה לחפש את הסעיף. הסיפור האמיתי הוא ההתנגדות הפנימית. אומנם הייתה שם עוגה תקציבית וקרקעות בנפח מצומצם בהרבה מתקציב המדינה של ימינו והיו מריבות על כל קרקע שחולקה, אבל עדיין – אילולא ההתנגדות הפנימית היו יכולים למצוא את התקציבים והקרקעות. היום זה ברור הרבה יותר שהתקציבים הם לא העניין".

זוג פרדות במקום טרקטור

נחזור אל אדמות העמק. באופן לא מפתיע, גם בעלייה לאדמות שייח' אבריק לא שותפו חברי הגרעין של הפועל המזרחי, "ארגון א'" כפי שכינו את עצמם. הזעם שם היה גדול, והאמון בממסד כמעט לא היה קיים. חשוב להבין: המזרחי הכניסה לקופת קרן היסוד, למעשה אוצר המפעל הציוני, כספים לא מועטים מתורמים גדולים וקטנים. הציפייה שלהם לקבל חלק בעוגה הייתה אלמנטרית, אך פשוט לא התגשמה בגלל אג'נדה גורפת של המחלקה להתיישבות. ממלכתיים כדרכם, העזו מנהיגי המזרחי כל אותה תקופה רק לאיים בהפסקת הזרמת הכספים לקופה, אך לא מימשו את האיום. נכון לשנת 1929, אף לא יישוב אחד של המזרחי הוקם, בניגוד להחלטות של שלושה קונגרסים שונים.

גם הפעם התקבלה החלטה על עלייה לקרקע בלי תמיכה של המחלקה להתיישבות. מהמעט שהיה לה מימנה תנועת המזרחי מכספים פרטיים את חברי ארגון א', שנאלצו לחרוש עם זוג פרדות במקום הטרקטור שחנה אצל שכניהם, ואיתן גם רכבו להביא מים ממרחק של שני קילומטרים. השנתיים שבהן חיו החלוצים ההם בתנאים לא תנאים, מתמודדים בנוסף לכול עם מים מזוהמים לשתייה, יתושי קדחת והתנכלויות אלימות של ערבים ושל תושבי קיבוצים סמוכים, ראויות לספר בפני עצמן. אך כתום אותן שנתיים כלו כל הקיצין מבחינת הנהגת תנועת המזרחי והם החליטו לעשות מעשה.

אנשי הוועד הפועל של התנועה הזמינו את ראשי הנהלת המחלקה להתיישבות לוועידה משותפת. הם כבר לא ציפו להשיג דבר, רק רצו להוביל את הדיון לאמירות מחודדות ומפורשות כדי שיוכלו להשתמש בפרוטוקול לצורכי שכנוע. כמה ימים לפני קיום הוועידה פתח עורך כתב העת 'התור' את הקמפיין נגד המחלקה להתיישבות עם שורות קשות: "מחלקות ידועות של ההנהלה הציונית התייחסו בשלילה גמורה כלפי הפועל המזרחי ודרישותיו הצודקות", כתב. "הקונגרס הי"ד מחליט לתת מושב עובדים בשביל הפועל המזרחי, ומחלקת ההתיישבות מתעקשת ואיננה מכירה בפועל המזרחי, וברצונה לעשות את החלטת הקונגרס פלסתר. כן, 'נומרוס קלאוזוס' ארץ־ישראלי מיוחד במינו בשביל הפועל המזרחי". נומרוס קלאוזוס, לצורך הריענון ההיסטורי, הייתה מדיניות אנטישמית של הטלת מכסות על מספר היהודים המורשים ללמוד במוסדות ההשכלה הגבוהה שנהגה באותם ימים במזרח אירופה וברוסיה.

עם תום הפגישה נשלח הפרוטוקול לדמויות יהודיות משפיעות בארץ ישראל ובעולם וגרר גל של ביקורות. "אני מוצא את כבודם", כתב הרב קוק להנהלה הציונית, "שצעד זה הוא נורא מאוד ואיננו ראוי להיעשות בשום אופן. נקודה שיושבים בה צעירים נאמנים לקודשי ד' בישראל היא צריכה להיות יקרה לנו בכפליים... הנני כופל את דרישתי שלא לנגוע בהנקודה הזאת, רק לחזקה ולהשאירה על הצביון הדתי שהיא עומדת עליו מאז". גם הרב עוזיאל, הרב ברלין ודמויות מפתח נוספות הצטרפו לקריאה. הלחץ הזה יצר רושם קל וגרם להזרמה קטנה של כספים לנקודה. שינוי הכיוון נעצר כמובן בתוך זמן קצר. לתנועת המזרחי לא נותר אלא לממש את האיום הנצחי, ובשנת 1932 ביקשה מכל תומכיה להפסיק את התרומות לקרן היסוד ולהעבירן ישירות לתנועה. רק כשהגיעו לכיסה של ההנהלה הציונית, היא התעשתה ותמכה בהתיישבות בשייח' אבריק כמי שכפאה שד. כך נתייסד המושב הדתי הראשון של הפועל המזרחי בארץ ישראל – שדה יעקב.

הסיפור של שדה יעקב והקשיים שהערים עליו הממסד הציוני רק בגלל דתיות מקימיו איננו יחיד בתולדות ההתיישבות. סיפורים שונים אך דומים מאפיינים גם את כפר אברהם, הזורעים, כפר פינס וכפר הרא"ה. אך למרות חשיבותם ההיסטורית, כמעט אף אחד מאיתנו לא שמע אודותם במהלך לימודי תולדות עם ישראל בעת החדשה לבגרות. ד"ר יצחקי היה צריך לדלות יש מאין מתוך מחקרים מאובקים ופרוטוקולים נשכחים, כדי לספר את סיפורם המלא. לטעמו, היעלמותם מהאתוס הציוני אינה מקרית.

"לצערי, אני חושב שזו לא יד המקרה", הוא אומר. "אנחנו יודעים שיש ביטויים של מנהיגי הדור ההוא שאמרו 'אנחנו עומדים לכתוב את ההיסטוריה'. מנהיגי מפא"י היו בעלי תודעה היסטורית חזקה, הם שמרו ארכיונים וכתבו זיכרונות, ובעיקר דאגו להנציח את המפעל שלהם. הם רצו שזה יצטייר באופן הזה. הם היו הרוב, אין ספק, אבל הדתיים לא היו מיעוט מבוטל. גם בקונגרסים, ששם הייתה נציגות חזקה, וגם בוועד הלאומי, שבו הייתה נציגות מכובדת למזרחי ולפועל המזרחי. זה פחות בא לידי ביטוי בהיסטוריוגרפיה הציונית, וזה לא סתם. יש פה חוסר הדגשה מכוון. אני מעריך שהדבר הזה לאט לאט מתאזן. זה מקבל יותר פוקוס בעשרים השנים האחרונות, ובספרי הלימוד החדשים יש יותר מודעות לסיפורים הללו".

את הפקידים השולטים ללא מצרים בכספי קרן היסוד מחליפים היום צייצנים חסרי חשיבות שנדחקו אל הקצה השולי אך הצעקני. במאה השנים שבין 1921 ל־2021 חלחלה ההבנה שגם ליהודי עם כיפה וציציות מתבדרות ברוח יש מקום של כבוד בעשייה הציונית, ואולי אפילו בראש החץ שלה. כך שאם הגרף לא משקר והמגמה צפויה להימשך, את הציוצים המתויגים "#מתנחלוד" אפשר לגלול בלי התרגשות מיוחדת הלאה, ולהניח להם לתפוס את מקומם לצד פקידי מחלקת התיישבות נשכחים בפח האשפה של ההיסטוריה.

לתגובות: yoniro770@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו