מחר יצוין יום הקשיש הבין לאומי שמשמעותו קיבלה בשנתיים האחרונות טוויסט גדול עם פרוץ משבר הקורונה ששינה לחלוטין את סדרי העולם ועל פי הערכות ארגון הבריאות העולמי גרמה למותם של למעלה משלושה מיליון קשישים בקרב אוכלוסיית הגיל הזו ברחבי העולם.
כעת העולם כולו מקפיד על ריחוק חברתי, אך בניגוד לכלל האוכלוסייה, מאות אלפי בני הגיל השלישי נאלצים בשנתיים האחרונות להימנע מחשיפה גבוהה גם לאחר מנת הבוסטר השלישי, ועל אף שמדובר בהיקפי הידבקות נמוכים מאוד עדיין קבוצת הסיכון הגבוהה ביותר העומדת בפני חשיפה לקורונה היא אוכלוסיית הגיל השלישי.
הבדידות שעוד לפני הקורונה הייתה בעיה קשה בקרב אוכלוסיית הקשישים במדינה הפכה בשנתיים האחרונות למפגע קשה, כשבסקר שערכנו לפני שלושה חודשים ונכללו בו כ- 300 מטופלים מגילאי 65 פלוס של עמותת יד תמר, 100% מהנשאלים העידו על אחת מהתחושות הבאות: בדידות, חרדה, לחץ נפשי ומצב רגשי ירוד, ירידה חדה במצבם הבריאותי הפיזי לצד תחושות נוספות שהשפיעו על אורח ואורך חייהם. ממצאים השוואתיים שערכנו אל מול התקופה שטרם עידן הקורונה העלו כי ההחמרה בתחומים אלה שיקפה במובהקות מובהקת את העובדה כי ההשפעה נובעת ממשבר הקורונה, ולא כתוצאה מהרעה שגרתית וצפויה במצבם של קשישים עם תהליך ההזדקנות.
בשנת 2020, שנת השיא למשבר הקורונה חיו בישראל 927,196 קשישים בני 65 ומעלה, כמחציתם במשקי בית זוגיים. כרבע מהם, ברובם המכריע נשים חיו בגפם, רבע נוסף חיו במשקי בית הכוללים גם אחרים: מטפל, צאצאים או בני משפחה אחרים.
כבר מרגע התפשטות המגפה היינו עדים לעובדה כי אוכלוסיית הקשישים (יחד עם אוכלוסיית חולי הסרטן ומחלות רקע נוספות עם מערכות חיסון שבריריות), מצויה ברמות הסיכון הגבוהה ביותר לתחלואה קשה וסיבוכיה. מעבר לכך, מגבלות הריחוק החברתי והחשש מהידבקות צמצמו את הקשרים החברתיים של הקשישים והגבירו בצורה דרסטית את תחושות הבדידות, המצוקה, והמועקה במיוחד בקרב קשישים החיים בגפם.
בהיבטים החברתיים והנפשיים ישראל מובילה בכל המדדים בקרב מדינות הOECD: המבוגרים בישראל פעילים יותר, מועסקים יותר, פחות נוירוטיים, פחות מבודדים ובעלי עורף משפחתי, אך עדיין מעל ל-50% מהם מדווחים על תחושת בדידות.
עם זאת, אנו למדים שדווקא המעבר של מבוגרים ישראלים משגרת חיים פעילה יחסית לשגרת חיים מבודדת ופסיבית היא שמציבה בפניהם אתגר גדול יותר מאשר למבוגרים באירופה ששגרת חייהם הייתה מבודדת ופסיבית עוד טרם משבר הקורונה וזוהי אחת הסיבות המרכזיות לכך שציבור הקשישים בישראל ממהר לתת כתף ולהתחסן מבלי לשאול שאלות מיותרות ולעשות ככל שניתן על מנת לחזור לחיים חיוניים ושפויים במהירות האפשרית.
תפקידנו כחברה לספק עבורם ללא שאלות מיותרות את קטר התמיכה שיעניק להם את האפשרות לחיות את השליש האחרון של חייהם בצורה הבטוחה והמכובדת ביותר שניתן. אחד מבני המשפחה מסרב להתחסן? כאשר מתקיים אירוע משפחתי אל תעמידו את הסב והסבתא במצב של חוסר נעימות וצורך לשבת לבד בצד ופשוט אל תגיעו לאירוע. הילדים לא מחוסנים? תחשבו פעמיים לפני ששלחתם אותם לאירוע המוני.
בני דור הגיל השלישי במדינתנו הצעירה מהווים חלק מרכזי בכינונה ובעיצוב דמותה וחוסנה של ישראל הצעירה ואף תקופה, קשה ומורכבת ככל שתהיה אותה חוו בני דורות ה-X או ה-Y אינה מתקרבת לניסיונות, הקשיים והמורכבויות הלאומיות שחוו בני הדור השלישי במהלך העשורים הראשונים למדינה, ובזכות עמידתם האיתנה אנו יושבים כאן בשקט ובבטחה. חובתנו המינימלית לגמול להם בטרימסטר האחרון לחייהם ולדאוג ולשמור בקפידה על בריאותם.
מיכי וסרטייל הוא יו"ר ומייסד ארגון יד תמר המעניק מעטפת סיוע קהילתית למשפחות לחולי סרטן ולקשישים