שאלה: אני לוחם בצה"ל. כחלק מתפקידי אני נדרש לעצור שב"חים שמנסים לעבור משטחי יו"ש אל תוך הקו הירוק.
חלקם אנשים מבוגרים, חסרי כל, שכל מה שהם מבקשים זה לעבוד. חלקם מגיעים חסרי כל ואפילו ללא נעליים כדי לנסות לעבוד אצל הקבלנים שלהם, שהם הרבה פעמים יהודים.
אני לפעמים מרגיש רע עם עצמי, הם באמת מסכנים ואין להם איך לעבוד. יש לי מלא צביטות בלב.
תשובה: אשריהם ישראל, שמידות אלו ממלאות את לבבם. הרגש שמופיע בך מלמד על לב אנושי, יהודי, רגיש, אשר כאברהם אבינו רוצה להיות טוב לכל, ורחמיו על כל מעשיו. רוצה בחסד הבריות, ודורש שלומם.
יחד עם זאת, המחשבה השכלית המופיעה בך, המבינה שחייבים למנוע כניסת זרים לגבולות, על מנת לשמור על חיי יהודים, היא מחשבה המלמדת על חכמה, אחריות, ונאמנות לאומה.
בין רגש לשכל, ההכרעה היא תמיד שכלית. הרגש המשתפך הוא טוב וחשוב, כתוצאה. לא כמניע. לעומתו, השכל הוא המועיל כמניע למעשינו. השכל מתבונן בתמונה הרחבה, מאזין לדבר ד', ומבצע את המעשה הרצוי מצד האמת ולא רק מצד הניראות.
לפיכך, המוסר האמיתי, המציאותי, הוא המוסר השכלי המביא בחשבון את מירב השיקולים הרחבים, ומביט בהם בשיקול דעת ובמחשבה מדויקת, אלוקית ותורנית, מה יקרה אם אעשה כך או להיפך. זהו המניע הראוי למעשיך, בשיקול הדעת.
ללא מניעת חדירת ערבים לישראל מהפרצות הללו, הריבונות הישראלית תיפגע, וגם ימותו בודאות יהודים רבים. כעת או לאחר זמן. לכן תמשיך לכאוב ברגש את צערו של האדם הפרטי העומד מולך, אך המשך לבצע על פי המוסר השכלי האלוקי את החסימה.
התפלל עליהם, שישובו בתשובה ויכירו בריבונות ישראל בארץ, ואז יוכלו לחיות במדינה יהודית, כמיעוט שומר חוק המקבל על עצמו את ריבונותנו. מה שקורה כעת, הסבל והכאב, הוא החלטה שלהם ולא שלך.
הם ושלטונם בחרו להלחם בנו, להפריע לשיבת ציון, ולכן לא יוכלו להכנס ללא בידוק מדוקדק. חזק ואמץ, תמשיך ברגישותך, ותמשיך לבצע את הצו המוסרי לשמור על אחיך ועמך על פי פקודות הצבא והדרכתה של תורה