אורית סטרוק
אורית סטרוק צילום: יצחק קלמן

ביום שיש הבאנו למנוחות את אמא שלי האהובה שכל מכיריה אומרים שהיתה אישה נפלאה

אני מביאה כאן שיר שכתבתי לכבודה, והמספר על חלק מנפלאותיה. את השיר כתבתי בשני שלבים:
החלק הראשון נכתב לכבוד יום הולדתה ה 80. החלק השני נכתב אתמול בבוקר, לאחר שנפרדה מאתנו, יום לפני יום הולדתה ה 87.

אמא יקרה ואהובה, אמי- מורתי,
ניסיתי לאסוף על הנייר כמה מהדברים שלימדת אותי:
כשנולדתי לימדת אותי לינוק, ואחר כך לחייך, ולצחוק.
וכשגדלתי קצת לימדת אותי לדבר, וגם להקשיב טוב-טוב, ואפילו לשתוק.
די מהר לימדת אותי שאני כבר גדולה, ויכולה לעשות דברים בעצמי בלי עזרה,
ולימדת אותי שאני מה-זה מוכשרת ומצליחה, כשאת הציור שלי תלית במסגרת על קיר הסלון בדירה.

לימדת אותי את סיפורי התורה, ואת סיפורי השואה, ואת סיפורי העליה והתקומה,
ואחר כך לימדת את המורות שלי מה לעשות עם ילדה שכבר לא נשאר לה למה להקשיב בכתה, משום-מה.
לימדת אותי מגיל אפס ציונות בלי מרכאות,
והחדרת בי הזדהות ואהבת אמת לעם ישראל, ולארץ הזאת.
במלחמה למדתי ממך איך מדביקים את החלונות בפסים של נייר אטום,
ואיך מנהלים בית בגבורה, בלי אבא, במצב חירום.

לימדת אותי להיות אמא ביתית, שמשקיעה את כל כולה בילדים,
ואחר כך לימדת אותי שמותר להיות גם אמא עובדת, שמחלקת לבני הבית תפקידים.
לימדת אותי לשמור על סדר בחדר, ואחר כך גם לשטוף רצפה, לבשל ולאפות,
וגם לימדת אותי שכדי שהעוגה באמת-באמת תצליח, צריך להרבות... בתפילות.
לימדת אותי הכנסת אורחים ברוחב לב, התנדבות, עזרה לחלשים, וכיבוד הורים,
וכל זה בעיקר במעשים, אמא, ולא רק בדיבורים.

לימדת אותי – ולא ויתרת לי! - לעבוד קשה ולבצע את חובותי.
ולימדת אותי לדעת לעמוד גם על זכויותי.
לימדת אותי להתעקש, ולימדת אותי לוותר.
לימדת אותי לשמוח בשלי, ולימדת אותי לחתור ליותר.
בתקופת התיכון גיליתי, שאת קוראת את ספרי הלימוד שלי במקביל,
ואז למדתי ממך, שללמוד ולהתפתח אפשר בכל גיל.
בגיל ההתבגרות שלי לימדת אותי פרק בסובלנות ובהכלה
(למרות שנראה לי שאז עוד לא היכרנו את המילה).
וכשהמשפחה התרחבה ונוספו שני חתנים וכלה
לימדת אותי איך להיות חמות, וחותנת מעולה!

גם כשנולדו לי ילדים משלי
המשכת, אמא, להיות מורת הדרך שלי:
עם התינוק הראשון לימדת אותי לחתל, להלביש, ולרחוץ אותו בכיור
וכבר בהריון השני למדתי לתדהמתי שגם סבתות יכולות לנקות לפסח ולעזור.
לימדת אותי שאפשר להפקיד את הילדים אצל סבא וסבתא ולזכות לכמה ימים של שקט,
ואפילו שאפשר להתחמק מבית החולים אחרי לידה כדי ללכת לטפל באיזו דלקת.
לימדת אותי, אמא, שלמרות שגם אני בעצמי כבר אמא
תמיד אני יכולה לפנות ולבקש עזרה מ...אמא!

אבל אחד הדברים הכי מעניינים ומרגשים
היה ללמוד ממך שיש חיים גם אחרי גיל ארבעים, חמישים, ואפילו שישים.
לימדת אותי, אמא, שאפשר לנהל חיים מלאים, מועילים, ומהנים
גם בגיל שבעים ואפילו בגיל שמונים.
לימדת אותי שגם בגיל זקנה אפשר לרכוש מיומנויות חדשות וגם הרבה חברים,
ושאפשר להיות בעת ובעונה אחת גם זקנים וגם צעירים.
ובשנים האחרונות למדתי ממך איך קמים אחרי שנופלים, אמא
איך לא נכנעים ליאוש, ואיך ממשיכים להביט קדימה.
איך מאתרים נקודות אחיזה, פיזיות וגם נפשיות
ובעזרתן מתקדמים מעל ומעבר לכל הציפיות.

כל חיי לימדת אותי, אמא, לעשות טוב, ולא לאבד תקוה.
ועל כן השיר הזה מוקדש לך בהמון-המון אהבה!!

(עד כאן החלק הראשון, האופטימי.
ומכאן החלק השני שנכתב לאחר מחלתה הקשה ולקראת הלוויה. פחות אופטימי אבל עם לא פחות לימוד חשוב)

ועכשיו, אמא, הגענו לפרק האחרון שלך,
גם בפרק הזה למדתי ממך דברים שלעולם לא אשכח.
למדתי על כוחה העצום של האהבה, זו שעליה נכתב בפרשה:
ודבק באשתו והיו לבשר אחד!
אוי, אמא ואבא, איזה קשר אמיץ ומיוחד!!
איך בהידרדרות הכי נוראה, וברגעים הכי קשים,
מתהומות הכאב, והפחד וחוסר האונים,
ניסיתם לחזק זה את זו, וזו את זה, בכוחותיכם הדלים האחרונים.
איך יכול אדם ששרוי במצוקה, במועקה, בכאב, ובבלבול בלתי נשלט
- לדלות מתוכו משאבי תשומת לב, חום, אכפתיות ואפילו ויתור לזולת.
רגעים מיוחדים כאלה שנקלטו בעין המצלמות
- המחישו לי, פשוטו כמשמעו, מהי אהבה עד כלות.
הפרידה מאבא ריסקה אותך באמת, אמא אהובה.
הנה תכף תשובי לשכון לצידו, כמו בעולם הזה - גם בעולם הבא.

עוד למדתי ממך, אמא, איך חיים עם משבר, עם כשלון, גם כזה שממנו לא מצליחים להתרומם.
איך ברגעי אמת כאלה קוראים וזועקים אל ה'.
גם בהונגרית: אישטנם!! אישטנם!!
איך מצליחים לראות נקודות אור קטנות, קטנטנות, ולשמוח גם בהן.
וגם איך לא...
למדתי ממך אמא איך זועקים את הכאב.
מכל הלב!! מכל הלב!!
מתוך השקיעה וההידרדרות שלך, לימדת אותי אמא, בעל כורחי ובעל כורחך,
איך בצילה של מחלה ארורה חסרת-מנוס וחסרת-ברירה - עדין נותר מקום ל"איך".
והיומיים האחרונים שלנו יחד, בהם זכיתי לחסוך ממך כאב ויסורים,
והרגעים האחרונים בהם ליווינו אותך בשירים,
והנשימות האחרונות לפני שהחזרת נשמתך לבורא ונפרדת מאתנו
- הם מתנה יקרה ולימוד גדול עבורי ועבור כולנו.

אמא אהובה, בחודשי חייך האחרונים,
הצלחת סוף סוף ללמד אותי את מה שניסית כל השנים:
לאהוב באמת את אחי ואחותי הנהדרים,
להקשיב להם, להתחשב בהם, ואפילו להבין כמה הם נפלאים!
בגלל וגם בזכות מחלתך הקשה ומצבך שהלך והסתבך,
למדתי סוף סוף להעריך אותם, ועוד איך!

אמא אהובה, זה נכון שכל חיי למדתי ממך עוד ועוד,
אבל גם נכון שלא כל כך הצלחתי אליך להידמות.
אין בי ההקשבה שלך, העדינות, ההתחשבות, האהבה והנתינה שהיו מנת חלקך.
ולכן על ערש דווי בקשה אחת ביקשתי ממך:
עזרי לי, אמא, להיות סבתא טובה לנכדי כפי שאת היית לנכדיך.
אשתדל מאד מאד אמא, ללכת בעקבותיך.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו