צילום השער
צילום השער צילום: ידיעות אחרונות

יום שישי - שער ידיעות אחרונות, אלון גל על המוקד. כיכר העיר החדשה, רוצו רוצו לקרוא - דחוף, דחוף, דחוף, המנטור הלאומי עם מכנסים מופשלות, מתחיל לקרוא ומתחלחל, מזדעזע.

גילוי נאות - הייתי אחד המאמנים הבכירים בחברת האימון של תות, ומכיר את אלון מקרוב.

חשוב לדעת לפני שאתם קוראים את הפוסט, בעיקר- אלו שקוראות את הפוסט (הנשים), שתכף תתקופנה אותה על הדברים... אני בעד ענישה חמורה לעברייני מין, בתפיסתי עבריין מין הוא רוצח לכל דבר, וככה צריך גם להישפט ולהיענש בחומרה.

אלון גל הוא לא עבריין מין. לא כי אני מזלזל בכתבה ובדברים, אלא כי במדינת ישראל יש רק דרך אחת להגדיר מישהו כעבריין מין - בית משפט! וכתבת שער בידיעות היא לא בית משפט, והיא לא צדק, ולא דין, ולא כלום, היא נטו שיימינג שצבוע יפה במדיה, מנצלת את כוחה של המקלדת למשפט שדה, בלי זכות להשמיע את הדברים, בלי זכות להגיש כתב הגנה, חלקו אפילו בעילום שם, גם לאלון לא גילו את שמה של המתלוננת שנייה.

עיתוי הפרסום מעורר שאלות רבות, 25 שנים חלפו מהאירוע, למה עכשיו? אולי כי אלון עושה קמבק? ולמישהו יש אינטרס לפגוע בו דווקא עכשיו ? ככה זה בישראל - משפדים מצליחנים! מחפשים את העיתוי הראוי לפגיעה, כדי למקסם את הנזק כמה שאפשר. ובכלל - אם הצורך של הכתבת הוא "לספר" (ככה היא מעידה בכתבה) אז המקום הכי נכון לספר הוא משטרת ישראל, להגיש תלונה במשטרה, לתת לצדק לדבר, להשמיע את הדברים לחוקרים, להגיע אל האמת, לשורש העבירה, להעמיד את אלון למשפט בו יתגונן, זאת בהנחה שאכן נעשו הדברים.... אבל... בישראל 2021 קל ההדק על המקלדת.

למה לתת לטחנות הצדק לטחון, אם אפשר להיות השופט והתליין בו זמנית, לא צריך לחכות לחקירה, כותבים קובץ ועושים upload בלי צנזורה. אז מה אם אחרי האיש יש משפחה, ושלושה ילדים שצריכים להתמודד עם תווית שהודבקה לאבא בלי שיוכל להתגונן, הכול מותר בשם זכות הציבור לסקול, והס מלהזכיר שאלון הוא בעל חברה אימון שפרנסתם של 150 מאמנים תלויה בו.

שפכנו את התינוק עם המים ככל הקשור לקלות של ויתור על זכותם של אנשים להתגונן בפני האשמות בגין עבירות מין, גם למואשמים כאלה מגיע משפט צדק, ולא קמפיין משמיץ ברשת החברתית. נותר להזכיר את חזקת החפות: כיכר העיר וידיעות הם לא בית משפט ! אלון גל הוא זכאי עד שבית משפט ירשיעו בדין, הוא זכאי ! הוא זכאי! הוא זכאי ! אופס, זה אם היה זוכה למשפט אמיתי, אבל למה לחכות? בכיכר העיר המשפט מהיר, בלי הגנה, בלי הוכחות - כתבה וזהו, מורשע בעיניי הצבור ! יחי אלוהי הרייטינג. את זכות החפות נותיר בצד, יחי האג'נדה! אז מה אם אנחנו רומסים את עקרונות המדינה את זכותו של כל אדם למשפט הוגן, להשמיע את דברו בפני שופט נטול אג'נדת, עזבו, זה מפריע לנו - שהרי הוא יכול להיות מזוכה.

מה אני מציע? לאסור בחוק כתבות כאלו לפני הגשת תלונה, לא ייתכן שיפרסמו על אדם דברים, בלי שהאדם שמאשים יעשה צעד נוסף, והגשת תלונה במשטרה היא צעד מחייב, צעד הכרחי כדי שאוכל להאשים בכיכר העיר, ואם אכן נעשו הדברים - יש בית משפט! וגם כאשר מעלים כתבה, לתת לאדם מקום הוגן להגיב, לא ריבוע קטן בתחתית הכתבה, זכותו להוכיח את חפותו שווה לזכותנו להאשימו, כי כל עוד לא קבע בית משפט אחרת, אלון גל זכאי מכל אשמה. ועכשיו נותר לחכות לתלונה ולחקירה.

קובי חיון הוא מאמן ויועץ עסקי

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו