מה זה אומר לצופים?
מה זה אומר לצופים?צילום: ש. כהן

לפני מספר ימים דיווחו כלי התקשורת בדנמרק על האמן יאנס האנינג שקיבל ממוזיאון בדנמרק מקדמה בגובה 83 אלף דולר ליצירה שייצור, ובתום ימי העבודה הגיש קנבס ריק והגדיר את היצירה כ'קח את הכסף וברח' ואכן זה בדיוק מה שהוא עשה, לקח את הכסף וברח.

האם קנבס ריק שכזה יכול להיחשב ליצירה אמנותית בעולם האמנות המודרני שבו בננה מודבקת בסלוטייפ או יצירה שנגרסת במכונת גריסה נחשבות ליצירות שזוכות לתהודה רבה. על כך שוחחנו עם הרב ראובן פיירמן, מרצה וחוקר אמנות.

"כשאנחנו מסתכלים על הרבה יצירות אמנות מודרנית, יש תחושה שהאמן נוכל ומי שמשלם לו מקדמה כזו הם משוגעים שאין להם מה לעשות עם הכסף, אבל התחושה הזו היא תחושה שנובעת מכך שאנשים לא מבינים מה קורה מאחורי הדברים", אומר הרב פיירמן ומוסיף כי גישה מזלזלת זו באמנות המודרנית היא חלק מהתופעה בה 'לכל בעיה קשה ומורכבת יש פתרון קל מהיר ולא נכון'.

כחוקר אמנות רואה הרב פיירמן את מהותה של האמנות המודרנית כחלק מהתעלותו והזדככותו של העולם כולו, גם בתחום זה של אמנות. "העולם שלנו הולך ומתעלה, מתקדם ומזדכך ולא יורד למטה, אלא מתקרב לגאולה ולימות המשיח. בכל תחום האדם מתעלה ולעניות דעתי העולם מתעלה לפסוק 'לא תעשה פסל וכל תמונה'. מה שנחשב היה פעם כאמנות, פסל של מיכאל אנג'לו או בוטיצ'לי זה נראה לנו אמנות, הדברים הללו הולכים ומתנגשים לכאורה עם האמירה היהודית שלא לעשות פסל, גם אם מבחינה הלכתית הדבר מותר כשלא מתכוונים לעבודה זרה". לעומת התנגשות זו האמנות המודרנית היא אומרת, מתנתקת מהפסל והתמונה.

"מה שאנחנו מחשיבים כאמנות גדולה של דה וינצ'י קראווג'יו או רפאל, קרוב לאיסור עשיית פסל וכל תמונה, ואילו האמנות המודרנית המופשטת והאוונגרדית מתקרבת לתפיסה המופשטת של המציאות".

ממשיך הרב פיירמן ואומר כי "אם באמנות הקלאסית המטרה הייתה להיות דומה לחיים, הגיע הצילום והרס את הכול. את כל מה שאתם עושים במשך חודשים או שנים עושים היום בלחיצת כפתור. לא במקרה העולם שלנו שם קץ להעתקת הטבע, ובמקום זה האמנות המודרנית מציבה אל מול הצופה את הרעיון שהיא רוצה להציג".

אם כן, מה האמירה הרעיונית שמאחורי קנבס ריק? "האמירה בקנבס ריק היא שמי שיוצר את המציאות הוא אתה, הצופה. כשאתה מסתכל על קנבס ריק אתה משליך עליו את העולם הפנימי שלך, וזה הרבה יותר קרוב להסתכלות היהודית והמדעית על המציאות. התורה אומרת שאתה הוא היוצר את החיים שלך על הדף הריק, על הטאבולה ראסה".

הרב פיירמן אינו מתרשם מכך שכעת יבואו צופים לראות את היצירה ולא ישליכו את עולמם הפנימי על הקנבס הריק אלא יעסקו בעיקר בסיפורו של הצייר ומהלכיו מול המוזיאון. בעיניו זהו חלק מהעניין עצמו, העברת רעיון ומסר מאחורי היצירה ולאו דווקא מעליה. "העובדה היא שאנשים קנו כרטיס למוזיאון לראות ומעניין אותנו היום הסיפור הזה והסיפור של הבננה המודבקת. כל ההיסטוריה וכל הטכנולוגיה הולכים אל הרעיון. אנחנו משלמים מיליארדי דולרים על 'ווייז' שגם הוא רק רעיון. זה מתבטא באמנות המודרנית, אנחנו כבר לא מגושמים כמו בעבר. כאשר אנחנו עומדים מול תמונה באמנות מודרנית אנחנו אקטיביים, אנחנו חושבים על עצמנו, על האמן ועל המוזיאון. האדם אקטיבי מול היצירות".

מדוע אם כן עדיין ארוך התור במוזיאון הלובר לראות את המונה ליזה על אף שהיא יצירה "העתקית" גשמית? "במוזיאון הלובר עומדים בתור למונה ליזה כי הם רוצים לומר שהם היו שם בלובר וראו את המונה ליזה", משיב הרב פיירמן הקובע כי בסופו של יום "המונה ליזה לא מעוררת חשיבה". מנגד תעריפי מכירת היצירות מגלים כי אכן מחירי האמנות המודרנית גבוהים פי כמה מזו הוותיקה והקלאסית.