רשתות חברתיות. אילוסטרציה
רשתות חברתיות. אילוסטרציה צילום: iStock

המדען והסופר סר ארתור צ'ארלס קלארק כתב בעבר: "כל המנסה לכתוב על העתיד חייב להפיק לקחים מכל כישלונות העבר... אנשים הנכשלים בחיזוי העתיד נחלקים לשתי קבוצות: קבוצת הפסימיים חסרי התקווה וקבוצת האופטימיים במידה מופרזת. נמחיש את הדברים בעזרת דוגמאות אחדות.

משהגיעו לבריטניה החדשות בדבר המצאתו החדשה של אלכסנדר גראהם בל, הכריז מנהל משרד הדואר בהתנשאות: "האמריקנים זקוקים לטלפון, אך לא אנחנו. לנו יש המון נערים שליחים". בעיניי זהו היעדר דמיון.

לעומת זאת, המקרה הבא המתבסס על אותה דוגמה, מלמד על כישלון בתעוזה: כאשר שמע ראש העיר של אחת הערים בארצות הברית על המצאת הטלפון, הוא הפריז בהתלהבות: אני רואה בעיני רוחי את היום שבו בכל עיר יהיה טלפון".

אביא דוגמא נוספת לכישלונו של אדם שהיה נחוש להיטיב לחזות את העתיד. בסוף המאה התשע-עשרה הרצה נשיא חברת בוני הכרכרות בבריטניה בפני עמיתיו על המכונית שזה עתה הומצאה, ואמר: "טיפש מי שיתכחש לעתידה החשוב של המכונית, אך טיפש גדול יותר הוא מי שיהין לחשוב כי היא תשפיע כהוא זה על הסחר בסוסים ובכרכרות".

על רקע כישלונות חיזוי העתיד המביכים דלעיל, אנו ללא ספק חיים כיום במציאות שעולה על כל דמיון. אלא שיש מי שרואה בטכנולוגיה חובקת-כל בה אנו מוקפים גילוי א-לוהי גאולי, יש הרואים בה החלפה של א-לוהים בהכלאה עתידנית של אדם ומכונה בערבוביה סייבורגית, ויש מי שצופה בכל המציאות הזאת בחרדה ודאגה ונפשו בשאלתו – האמנם טכנולוגיה היא גאולת העתיד אליה עיני כל נשואות?

והייתם כאלוהים?

במאמר מרתק מתארת החוקרת, ד"ר כרמל וייסמן מאוניברסיטת ת"א, את המציאות הכאוטית בה אנו נתונים כיום, בהיעדר קואורדינטות ברורות בדבר מקום האדם מול הקדמה הטכנולוגית: "שאיפות הקִדמה האנושיות מפתות את האדם להרחיב את יכולותיו ולאתגר את גבולות קיומו באמצעות טכנולוגיה, וכשאינו מכיר עוד בקיומו של אל שישים לכך גבולות, האדם מפתח שיגעון גדלות להיות אל בעצמו, לברוא חיים בצלמו ובדמותו מטבע דומם מעובד, להתמזג בו ולהשתדרג באמצעותו; לפרוץ את מגבלות הביולוגיה, החולי, הסבל והמוות, אל מעבר לגבולות האנושי. יש הטוענים אף שהאדם אינו החוליה האחרונה בשרשרת האבולוציונית והטכנולוגיה שיצר תתעלה עליו ותירש את מקומו בראש שלשלת ההוויה..." (מדריך הטרמפיסט לעידן הפוסט־אנושי)

אז למה לא בעצם? מה גורם לחלק מאיתנו לנוע בכיסאנו בחוסר נוחות בקוראנו את התיאורים האפוקליפטיים הללו, בהם גאולת העולם מקבלת פנים טכנולוגיות-מכניות? אולי, כך נדמה לי, כי בסרט הזה כבר היינו.

הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) זצ"ל (שבשבוע הבא ימלאו עשרים ושש שנים להסתלקותו), חזר בשיחותיו פעמים רבות, על התדרדרותה של האנושות בעקבות שושלת קין, הרוצח הראשון. לדבריו, המאפיין של התרבויות הגדולות והמפותחות היה שהן החליפו את האדם, הנברא בצלם א-לוהים, ביציר כפיים טכני-מכני שאיננו אלא בבואה של האדם עצמו ללא זיקתו למי שמעבר לו. ממילא, האדם בתרבויות הללו איבד את ייחודו כפרט ונמחקה זהותו. למעשה, מטפורית ובסוף של דבר אף הלכה למעשה – הוא נרצח. תרבויות אלה היו משוכללות להפליא ברמה הטכנולוגית אך נעדרה מהן הנשמה. כך תיאר את דור המבול שנמחה מעל פני האדמה, וכך תיאר גם את דור הפלגה שהלך בעקבותיו:

"השאיפה לבנות מגדל שראשו בשמים מלמדת על היכולת הטכנולוגית הגבוהה שהייתה להם. יכולת זו מושתתת על אדני היסודות הטכנולוגיים שהביא נח לאנושות, שהרי כבר ראינו שנח הוא שהמציא את המחרשה, הוא שהצליח לבנות תיבה שהחזיקה מעמד שנה שלימה בפגעי המבול, ובתוכה כל בעלי החיים שבעולם.

הטכנולוגיה אמנם עברה מנח לדור הפלגה, אבל המשאבים הללו לא נרתמו לתיקון העולם כי אם למלחמה בבורא העולם, שהעניק לאדם את היצירתיות ואת הפוטנציאל הטכנולוגי שבהם הם משתמשים כעת כנגדו.

הניכור התגבר על האדם, המכונה היתה גדולה מצלם האלוהים שבאדם: כאשר נפל אדם ומת לא היו שתים ליבם לזאת, אך כאשר נפלה לבנה היו יושבים ובוכים (עי' פרקי דרבי אליעזר פרק כד)... ביטול האדם והמוכנות להקרבתו על מזבח הכלי, המגדל, מעידים שהדרך מובילה לאסון ולא לתיקון..." (סוד העברי ח"ב עמ' 219-220)

האם הסדק שנִבעה השבוע בקריסת הרשתות החברתיות הגדולות מזמין אותנו למחשבה מחדש על השפעתן על חיינו? הסגידה לטכנולוגיה והפיכתה לדת או אמונה חדשה, ובעיקר – התלות שלנו בה, צריכות לעורר בכל מי שצלם אלוהים יקר לליבו, דאגה לעתידה של האנושות. כאשר הגולם קם על יוצרו והטכנולוגיה מקבלת את הבכורה, הולכת נשמת האדם אט אט, נאלמת ונעלמת. דמי אחיה של תרבות קין הטכנולוגית עודם זועקים מן האדמה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו