מה ומי יהיו אחריו? עבאס
מה ומי יהיו אחריו? עבאס צילום: הדס פרוש. פלאש 90

על שאלת מאזני הכוחות ברשות הפלשתינית בהנהגה וברחוב ביום שאחרי אבו מאזן שוחחנו עם ד"ר גדי חיטמן, מומחה לזירה הפלשתינית איש אוניברסיטת אריאל.

בדבריו מתמקד ד"ר חיטמן במתרחש ביהודה ושומרון בהתייחס לנתק הנמשך באש"ף בין חמאס לפתח' מזה כארבע שנים בהם לא התקיים שיח על הנהגה משותפת. מאז המפגש האחרון, הוא אומר, שתי הישויות הזהותיות שהוקמו בעזה וביו"ש אינן מתקשרות ביניהן.

באשר לאבו מאזן משוכנע ד"ר חיטמן כי זה לא יבחר לעזוב את תפקידו מרצונו והיום בו יחדול מלהיות יו"ר הרש"פ הוא היום בו יעזוב את העולם. "את אבו מאזן יזכרו בשלושה היבטים. הראשון הוא שבפועל האיש לא היה תומך טרור אלא בעיקר איש מדיני", אומר חיטמן וכשאנחנו מזכירים את מימון המחבלים באולימפיאדת מינכן הוא מעיר שמדובר באירוע שהתרחש לפני עשרות שנים, אך כמנהיג "הוא לא שלח חוליות מחבלים לפיגועים אלא שיתף פעולה עם מנגנוני הביטחון הישראליים. היה לו עניין לקדם עניין לאומי".

"הדבר השני הוא שבעשור האחרון הוא שידר את הקריאה 'תחזיקו אותי' שלא אפרוש. מספר הפעמים שהוא איים לפרוש היא עצומה. הוא איים גם בהכרה עצמאית במדינה פלשתינית. הוא לא באמת רוצה ללכת כי הוא עדיין חש חיוני ורוצתה להרגיש חיוני", אומר חיטמן.

"בהיבט התשתיתי הוא העמיד יחד עם סלאם פיאד וראשי הממשלה שבאו אחריו תשתית לא רעה למוסדות מדינה עתידית, מערכת חינוך, מערכת בנקאית, מערכת שיכון וכו' ואת זה הם עשו בהסכמה ישראלית, והדבר נעשה באופן לא רע". לזאת מוסיף ד"ר חיטמן את ההיבט הפוליטי כאפיק נוסף של מורשת אבו מאזן:

"אבו מאזן משאיר תשתית פוליטית רעועה מאוד. הוא משאיר אחריו ארגון פתח' חלש מאוד. הכישלון המהדהד של אבו מאזן הוא שאחרי מות ערפאת הוא לא השכיל לבצע רפורמות בארגון ולהקים קאדר של מנהיגים יוצרים שחושבים מחוץ לקופסה ולייצר חלופה אותנטית מול חמאס. זו לא רק בעיה של הפלשתינים אלא גם שלנו, כי אחרי מותו יהיה מאבק בין אנשי הפתח שירצו נתחים מהירושה".

על זהות היורש של אבו מאזן נזהר חיטמן מלהתחייב או להעריך: "לא ניתן לקבוע מי יהיה היורש. הרחוב ירצה את מרואן ברגותי אבל אני לא רואה ממשלה ישראלית שתשחרר אותו. מנהיגות מהכלא תהיה תלויה בהסכמה ישראלית".

"בסקר האחרון שפרסם חליל שקאקי 80 אחוז מהציבור הפלשתיני רוצים שאבו מאזן יילך, למרות שהמצב ביהודה ושומרון טוב להם לאין ערוך מהמצב ברצועת עזה, יש פיצול כששואלים את מי הם רוצים לראות במקומו כי הפתח' הוא ארגון מסוכסך ומפולג. התוצאה תהיה שהדבר ייפול עלינו כי בסופו של יום נצטרך לייצר תיאום ביטחוני כדי שהסכסוך הפנימי לא יזלוג אלינו".

הניסיון הלבנוני מזכיר שישראל לא יכולה להתערב בקביעת יורש בהנהגת עמים אחרים, מזכיר חיטמן. "אין לנו מספיק רקע היסטורי של בחירות ברש"פ כדי לשער מי יחליף את אבו מאזן. דחלאן שייך כעת לרצועה ולחשוב שהוא יגיע למוקטעה, ייקח את המשוכות וכולם יצייתו לו, האפשרות הזו נמצאת בסבירות נמוכה. ג'יבריל רג'וב אמנם רואה את עצמו מועמד אבל הוא כבר מבוגר כמו עוד אחרים מהטוענים להנהגה. אין מישהו שיש עליו קונצנזוס ואולי ישראל תמצא את עצמה במציאות שהיא תצטרך לדבר עם מספר מנהיגים על בסיס אזורי כדי למנוע אלימות וזליגת סיכון ביטחוני לאזרחי ישראל. בהמשך יצטרכו לבחור מנהיגות אחת שעלולה להיות לא רצויה בעיני ישראל".

חיטמן רואה בהתנהלות הישראלית מול המציאות המורכבת ברש"פ משיכת זמן כל עוד הפלשתינים מתפרנסים מהכלכלה הישראלית ובאופן כללי לא מבצעים פיגועים. "זה מה שאנחנו עושים בשנים האחרונות".

"עזה הוא סיפור מורכב הרבה יותר. חמאס רוצה להיות ההגמון בזירה הפלשתינית ולהשתלט על יהודה ושומרון ביום שאחרי אבו מאזן. חמאס רוצה להשתלט על מוסדות אש"ף ולהיות הגוף שמקיים מו"מ עתידי עם כל גורם בעולם. כדי שזה יקרה הם מפגינים אחדות שורות".

"כל מי שחשב שהסכמי אברהם יטאטאו את הבעיה מתחת לשטיח יודע שזה לא יקרה", אומר חיטמן הסבור כי ישראל תצטרך לדבר עם ההנהגה הפלשתינית וראוי שהדבר יתבצע כל עוד היא הצד החזק במשוואה. "אחרי לכתו נתגעגע ל-15 השנים של אבו מאזן, שבחתך של שנים הטרור היה במספרים נמוכים בהרבה מאלה של תקופת ערפאת".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו