יאיר יעקבי
יאיר יעקבי צילום: שלומי יוסף

יום הולדת הוא היום שבו ריבונו של עולם החליט שהעולם לא יכול להסתדר בלי זוג הורים ששוברים את הראש איך לחגוג לילד שלהם את לידתו ולצאת מזה בחיים.

אני יודע שזה פתגם קצת פחות קליט, אבל זה לא אומר שהוא פחות נכון. בשבילי אחד האתגרים הגדולים של האירוע, מלבד ההפקה, ובנוסף לכאב הראש שבלחגוג יומולדת לילד שהתעקש לצאת אל העולם דווקא בערב יום כיפור, הוא שלב המתנות. בעיקר המתנות של הסבים והסבתות, שיזכו לחיים ארוכים ולמתנות פשוטות. רוצה לומר, ההשקעה במתנות מרשימות שדורשות בנייה והרכבה חוזרת כבומרנג לתוך הראש שלי - האבא המסכן שצריך עכשיו לשבת עם דף הוראות שלא מבייש בדיקת אנטיגן ולפצח איך המשחק הזה עובד לכל הרוחות. וזה הרי אף פעם לא הולך חלק. השילוב הנדיר בין חוסר הסבלנות המובנה שלי ובין היעדר הכשרה כהנדסאי מוביל לרוב למועקה נפשית, שבעקבותיה אני צריך ללכת לעשות סיבוב בחוץ, בהוראת אשתי וכל באי מסיבת יום ההולדת.

השנה, לעומת זאת, היה נראה על פניו שהצלחתי לחמוק מהסיפור הזה. סבא הרב יוסי וסבתא שושי קנו לילד שער כדורגל שהרכבתו הייתה די פשוטה, בסך הכול מדובר במלבן עם רשת. חמי וחמותי קנו לילד כספת אלקטרונית, שבה יוכל להגן על עשרות אגורותיו מפני הפורצים הנואשים ביותר בעולם. וכאן הסיפור מקבל את הטוויסט.

הילד החביב, מתוך אהבה שמקלקלת את השורה, אץ רץ לו להכניס את כל מטבעותיו אל הכספת עוד בטרם הספיק אביו הגמלוני להתקין במכשיר בטריות כדי לבדוק את תקינותו.

למה צריך לחשוש כל כך מתקינותו של מכשיר חדש? ובכן, אין חכם כבעל ניסיון גרוע. איכשהו אנחנו מצליחים למגנט אלינו את כל המכשירים שעלה בידם להשתחל אל פס הייצור על לא תקינות בכפם. ובאמת, התקנתי את הבטריות בקפידה, פלוס לפלוס ומינוס למינוס, והמכשיר כצפוי סירב להתעורר לחיים. זה כשלעצמו לא היה נורא כל כך לולא העובדה שהכסף של היעקביני, כאמור, כבר היה עמוק בפנים. מה שהוביל אחר כבוד לסיטואציה המטופשת ביותר בעולם, שבה נאלצתי אני לנסות לפרוץ לכספת ילדים כדי לשלוף ממנה את הממון של היעקביני הקטן, שכל הזמן הזה עמד מאחוריי וניסה להבין האם בקרוב הוא ייאלץ להכריז על פשיטת רגל.

האתגר: לחלץ את הכסף בלי לדפוק את המכשיר, אחרת חנות הצעצועים תסרב ובצדק לקבל אותו בחזרה. אז כמו מקגייוור אבל בלי ההדר, ניסיתי להבין איך אני פורץ את המכשיר הזה. ותנו לי להגיד לכם שנכון שמדובר בכספת ילדים וכל זה, אבל החבר'ה במפעל נתנו עבודה. התחלתי לאסוף שכנים סטייל אושן 11 כדי לגבש חבורת פרחחים עם כישרונות תואמים למשימה, אבל לכולם היו דברים טובים יותר לעשות, כמו למשל לא לפרוץ לכספת ילדים בשתיים בצהריים.

בשלב הזה הבנתי שאם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי אז שיהיה לי בהצלחה עם זה. ניגשתי אל קופסת כלי העבודה המאובקת ששוכנת תדיר בפינת חדר העבודה, יותר כפריט עיצובי ופחות כמשהו עם תועלת פרקטית, והושטתי ידי פנימה.

אני מוכן להישבע שהמברג היה נראה מופתע לראות אותי. שלפתי אותו יחד עם עוד כמה כלים שנראים טוב, וניגשתי לפרק את הכספת בנחישות ובעוד יותר נחישות. את הלוח החיצוני פירקתי די בקלות, רק כדי לגלות שמאחוריו מחכה לי לוח נוסף, בלי ברגים בכלל. הסתכלתי על המברג, הוא הסתכל עליי בחזרה, ושנינו הרגשנו חסרי תועלת באותה מידה.

אבל אז הגיע עוד טוויסט. תודו שלא ציפיתם. כי אומנם סחבק לא מסגר ולא בן מסגר, אבל נכד של מסגר הוא דווקא כן. וגנטיקה, אתם יודעים, היא תורה שגם היום אנחנו לא מבינים עד הסוף. מה שאנחנו כן יכולים להגיד זה שסבא יצחק לא רק שהיה מסגר מוכשר מאין כמוהו, הוא אפילו שימש כפורץ. כזה שמגיע כי מבקשים ממנו, לפחות לפי מה שידוע לנו. בכל אופן, מה שקרה הוא שאינסטינקטים חבויים התעוררו מרבצם והתחלתי להביט על הכספת מכל צדדיה, משל הייתי ניאו שרואה לראשונה את המטריקס או דימוי אחר שיותר מדבר אליכם.

שלפתי כלי עבודה שאת שמו אינני יודע והתחלתי לעקם בזהירות את הפלסטיקים מסביב כדי לחלץ מתוכם את הקופסה שבה נמצא הכסף. אחרי דקות שנדמו כמו נצח ולמפרע התבררו באמת כשעות, הצלחתי לפתוח את הכספת ולהוציא מתוכה את הכסף, שעלה לסך ארבעה שקלים ושישים אגורות בלחץ.

או אז, מתוך תחושת ביטחון ומומנטום של הצלחה, החלטתי לחקור מקרוב מדוע לא עבדה הכספת הארורה מלכתחילה. אחרי בדיקה מדוקדקת מצאתי את האקדח המעשן. בתוך החריץ שדרכו מכניסים את השטרות, מישהו, כנראה נער יום הולדת כלשהו, דחף מטבע.

לא אלאה אתכם בהשלכות האלקטרוניות המדויקות כי אין לי מושג מה הן, אבל השורה התחתונה היא שמרגע שחילצתי את המטבע המכשיר חזר לעבוד כמו קסם.

סגרתי בחזרה את הכספת והענקתי אותה אחר כבוד ליעקביני הקטן. "כל הכבוד לך", אמרה לי אשתי במה שפירשתי בטעות כהערצה, "עכשיו לך תסדר את השער". יצאתי אל החצר והשער באמת לא היה שם, הוא עף במורד הרחוב עם משב הבריזה הקלה הראשונה. הייתי צריך לדעת שזה הלך פשוט מדי.

jacobi.y@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו