הרב אהרון אגל טל
הרב אהרון אגל טל צילום: עין טובה שלומי שלמוני

ציטוטיו של גאון הרוח מרן הרב קוק זצ"ל נעשו גם לפוסטרים לקירות. מכיוון שכתיבתו הייתה קסומה, קל היה לקחת משפט אחד ולהפוך אותו לשלט עצום וכך גדלו רבים מאיתנו לאורם של משפטים כמו "כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים" או זה שהפך לשיר פופולרי: "בן אדם, עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך". אבל אולי אחד המיוחדים והידועים בפסוקיו של הרב קוק, שנעשה ליותר מהשראה וכמעט לתוכנית עבודה לחיים, הוא "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה" (מתוך 'ערפלי טוהר').

דומה שזהו אחד ממשפטי ההפעלה או קריאות הכיוון החזקים של הציונות הדתית שהתיימרה להיות בצד של הטוב. שביקשה שלא להתלונן או לקבול על הרשעה, אלא בענווה ובסבלנות להוסיף אור וטוב. אבל צריכים לבחון את זה, כי נראה שיש פה בעיה שהתפתחה וכדאי שנשים אליה לב.

לפני יותר משלשים שנה הוצאתי עם חברי הרב מנחם פרל, היום ראש מכון צומ"ת, חוברת שליקטה הספדים שיצאו אחרי מותו של הרב. החשיבות בקובץ הייתה בהצגת עומק ההשפעה של הרב על בני דורו, גם על אלו שלא שמרו תורה ומצוות. במסגרת חיפושינו בעיתונות של אותה התקופה בספרייה הלאומית, מצאנו כרוז של הרב זצ"ל שהודבק ברחבי ירושלים וכותרתו: "איתמר בן אב"י בלום פיך". הכרוז הופנה כלפי בנו של אליעזר בן יהודה ולא כאן המקום להיכנס לסיבותיו, אבל השיעור בשבילנו כבחורים צעירים היה שהרב ידע גם לעמוד בעוצמה נגד מי שמאיים על שלמותו של עם ישראל. ישנן דוגמאות נוספות לכך כמובן, ולא כאן המקום להרחיב.

הבעיה היא שלרוב, קל יותר לקלוט סלוגנים יפים וכך לדמיין שיש בידינו שיטה רוחנית סדורה, כאשר בפועל אנחנו קולטים רק את הקצוות שאינם משקפים את מכלול המשנה הסדורה. קוראים לכך גילוי פנים בתורה שלא כהלכה. אך זה לא נשאר בתחומי ההגות הבינונית, משום שזה הופך אצל חלק מהאנשים לשיטת חיים. אנחנו פוגשים היום סבלנות לתופעות שבעבר היינו יוצאים מולן בחרב ובחנית וכיום אנחנו נמנעים, כי זו לא דרכם של "צדיקים טהורים". אבל האמת צריכה להיאמר שחלקנו עייפנו מן המשא הכבד ואיבדנו את הכוח להילחם על ערכים שפעם הסעירו את נשמתנו.

הרב קוק כתב לדור שמסר את נפשו ממש על תקומת ישראל. הוא כתב לאנשים שמתו במלריה, שלקחו את המשא הלאומי על שכמם בלא בקשת תמורה. ברור שנדרשה ראייה עמוקה של סגולת ישראל כדי להבין את הפרדוקס הזה של "טוב מבפנים וגרוע מבחוץ", (ובתרגום הזוהר הקדוש "טב מלגאו וביש מלבר"), אבל אי אפשר להדביק זאת לתקופה שלנו ללא בקרה.

אני פוגש אנשים מצוינים שהונו על ידי נפתלי בנט ואיילת שקד ושנבגדו על ידי זאב אלקין וגדעון סער, אבל הם סבורים להיות "צדיקים טהורים" וכך הפכו לתרצנים של כל עיוות ומהווים טרף קל לפוליטיקאים ציניים. דרישת שלום לכולנו מאריק שרון.

מי שמעוניין לעמוד בצילו של הרב קוק זצ"ל מוכרח לפגוש איכשהו את משנתו הרחבה ולא להסתפק בציטוטים מרגשים ממנה. אהבת ישראל שאין בה חשבון של טוב ורע אינה רחוקה בהרבה מן הנצרות, שנאמה גדולות ונצורות על אהבה וחסד ועל הדרך הרסה את מושגי הצדק והאמת. הרב קוק היה סנגורן של ישראל, אבל הוא כתב בעצמו שזו עבודה קשה, משום שמי שבאמת אכפת לו, לא בקלות הוא מלמד זכות. העוול והעיוות צורבים את נפשו ואיך ימצא בתוכו את הכוח להמשיך הלאה כאילו כלום?

להיות "צדיק טהור" זה בטח לא להיות חפיפניק או לחילופין רומנטיקן שלא מעוניין להצביע על השלילה שקיימת במציאות. לא את החיבוק לרשעה אנחנו צריכים לאמץ אלא את המלחמה התקיפה בה, תוך שמירת האהבה והאחווה כמובן.

הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו