מכבי נתניה דרשה לסגור את האיצטדיון בעקבות האירועים האלימים. איצטדיון דוחא
מכבי נתניה דרשה לסגור את האיצטדיון בעקבות האירועים האלימים. איצטדיון דוחא צילום ארכיון: פלאש 90

אירועי תקיפות השוטרים בסוף השבוע שעבר בכפר קאסם ובסחנין הדגישו את המשך עליית המדרגה בפשיעה בקרב ערביי ישראל. מאז מבצע שומר החומות אזרחים יהודים מותקפים שוב ושוב על ידי פורעים ערבים, וכל זה לצד האלימות הגואה בחברה הערבית עצמה. רק בחודש ספטמבר נרצחו 17 מבני המגזר.

האלימות הגיעה לשיאה בשבוע החולף כאשר מיליציה של התנועה האסלאמית, שמפלגת רע"מ היא נציגתה בכנסת, תקפה בלילה שבין חמישי לשישי שוטרים שנכנסו לכפר קאסם לצורך חיפוש במתחמה לאחר שהתקבל דיווח כי אדם מוחזק במקום בניגוד לרצונו. כמה מהשוטרים נפצעו במהלך האירוע.

התוקפים אומנם נעצרו, אך נכון לשעת כתיבת שורות אלה לא נרשמה תגובה חריפה של משטרת ישראל לאירוע. גינויים של הדרג הפוליטי, וכן של מפכ"ל המשטרה רנ"צ קובי שבתאי, נשמעו לא מעט, אך פרט לכך לא ננקטו צעדים נוספים.

אבנים וכיסאות לעבר האוהדים והשוטרים

בשבת התרחש אירוע חמור נוסף, הפעם במגרשה של קבוצת בני סכנין, שם לאחר שספגה הקבוצה המקומית את השער השלישי במשחקה מול מכבי נתניה החלו אוהדי סכנין לזרוק אבנים וכיסאות לעבר אוהדי נתניה והשוטרים שהיו במגרש. אחד מאוהדי סכנין נפצע כתוצאה מהאלימות ונזקק לטיפול רפואי.

ביום ראשון השבוע פרסמה קבוצת מכבי נתניה הודעה מפורטת של בעלי הקבוצה, איש העסקים אייל סגל, על אירועי המשחק. בין שאר הדברים שכתב נאמר כי "ממשחק למשחק יותר ויותר אוהדים ואנשי תקשורת ממדרים עצמם מחוויית משחק כדורגל בסחנין, בגלל האווירה וההתנהלות סביב. צר לי שאני נאלץ לשכב על הגדר', אך אם לא ייעשה מעשה כאן ועכשיו, אירועי אוקטובר 2000 או אירועי מאי 2021 יתגמדו לעומת אירוע סחנין הבא", כך כתב.

שני האירועים שבהם הותקפו שוטרים שנכנסו לערים הערביות מתרחשים בצל מחאה נרחבת על כך שמשטרת ישראל דווקא לא פועלת ברחוב הערבי די הצורך. המחאה פועלת תחת השם "חיי ערבים חשובים", כפרפרזה על הפגנות תנועת "חיי שחורים חשובים" (black lives matters) בארצות הברית לאחר רצח ג'ורג' פלויד בידי שוטרים. ההבדל המתבקש בין שתי המחאות הוא העובדה שבארצות הברית המחאה הייתה על אלימות שוטרים נגד שחורים, ואילו בישראל מחאות המגזר הערבים הן על חוסר האכיפה המשטרתית כלפי אלימות של החברה הערבית עצמה.

"האירועים שהתרחשו בסוף השבוע היו חמורים ביותר, וחייבים למצות את הדין עם התוקפים", אומר העיתונאי הערבי פאדי אמון, ממובילי מחאת 'חיי ערבים חשובים'. "אבל יחד עם זה, צריך לזכור שלא מדובר ברוב החברה הערבית אלא רק במיעוט".

אחרי כל מה שקרה השנה באמת אפשר לומר שמדובר במיעוט?

"בעיניי כן. האירוע בכפר קאסם למשל הוא ממש חריג. העובדה שארגון אבטחה רשמי תוקף שוטרים זה משהו שאנחנו לא רואים בדרך כלל".

ראינו שוטרים מותקפים בחתונות, וגם מה שקרה בסחנין השבוע לא נעשה על ידי בודדים.

"אני מניח שאתה רומז על החתונה בדיר אל־אסד, ושם צריך לומר בכנות שהשוטרים פשוט היו לא מקצועיים. אתה צריך להבין את המקום שבו אתה נמצא. בחברה הערבית בחתונות יורים באוויר. זה משהו איום ונורא, אבל זאת התרבות. אתה לא יכול לבוא לחתונה, להיכנס בצורה אגרסיבית, לדבר בצורה שבה השוטרים דיברו ולירות באוויר. לא ככה מטפלים בבעיה. היו שם עוד שוטרים מוזמנים בחתונה, והם אמרו לשוטרים שהגיעו מבחוץ שלא להתערב כי זה לא חכם".

אבל זאת בדיוק הבעיה. אי אפשר לבקש מהמשטרה לבוא ולאסוף את הנשק מהרחוב הערבי, אבל להתנגד שיאספו נשק בחתונות.

"העניין הוא שצריך להתנהל בחוכמה. ברור שצריך לעצור את הירי בחתונות, אבל השאלה איך. שוטרים שמלהיטים את האווירה זה הדבר האחרון שכדאי לעשות. צריך שוטרים שמבינים את החברה הערבית ולא מתנהלים כמו פיל בחנות חרסינה".

בדיוק בגלל זה, בעיני חלק ניכר מהציבור היהודי נראה שהחברה הערבית כלל לא רוצה שימגרו את הפשיעה בה, ותקיפת השוטרים בכפר קאסם, שנכנסו בעקבות מידע על פשיעה של אותו ארגון שמירה, רק מחזקת את הדבר.

"בכל חברה יש מה לשפר. לא אני ולא אף אחד בחברה הערבית מאשים את המשטרה בכל הבעיה. להפך, כשיש אירוע פשיעה הציבור מתקשר למשטרה. היא הכתובת. אבל למרות זאת, היא כן אשמה ברוב הבעיה. אנחנו מדברים פה על הזנחה של שנים".

התנועה האסלאמית נכנסה בוואקום הקיים

"צריך להבין שהתופעות האלה צמחו בתוך הוואקום שמשטרת ישראל, והמדינה בכלל, הותירה ברחוב הערבי", מסביר פאדי מקלדה, פעיל חברתי במגזר הערבי. "במשך עשרות שנים המדינה החליטה שהיא לא מתערבת במה שקורה בתוך המגזר, ופתאום מופתעים שקמים כל מיני ארגונים שממלאים את החלל הזה. אלה יכולים להיות ארגוני פשיעה מצד אחד, וארגונים אזרחיים כמו ארגון השמירה בכפר קאסם מהצד השני. וחשוב גם לזכור, לצערנו שוטרים מותקפים בישראל, ולא רק בחברה הערבית. אני מכיר שוטרים שמשרתים בצפון תל אביב ואני יודע עם מה הם מתמודדים. זה הרבה פעמים לא יותר נעים ממה שקרה בכפר קאסם".

ועדיין זה לא אותו דבר. כששוטרים מותקפים בחברה היהודית זה לא על ידי ארגונים מסודרים.

"ארגונים מסודרים לא קיימים רק בכפר קאסם. גם ביהודה ושומרון יש רבש"צים שעובדים יחד עם המשטרה ולא תחתיה. יש בישראל בעיה של כוח אדם במשטרה, ולכן הארגונים האלה קיימים. הם נועדו להשלים את החסר".

ועדיין הם לא תוקפים שוטרים, בניגוד לארגון בכפר קאסם.

"נכון. ובשביל זה צריך להבין את שורש הבעיה. הארגונים האלה צמחו בגלל שהמשטרה לא הייתה שם בכלל. בשביל תושבי המקום מדובר באנשים שבאו לעשות טוב כביכול. זה המקום שבו התנועה האסלאמית נכנסה. אבל צריך להבין שמדובר בחלל ריבוני שמדינת ישראל איפשרה לו להתקיים. זה מה שהוביל לצמיחת ארגוני הפשיעה מצד אחד, וארגוני השמירה שלוקחים את החוק לידיים מהצד השני".

הוואקום הריבוני, כהגדרתו של מקלדה, הוא תופעה ארוכת שנים שממשלות רבות ניסו לטפל בה. ממשלות נתניהו הזרימו מיליארדי שקלים לרשויות הערביות, בשלל דרכים ולמגוון רחב מאוד של מטרות, אך כל המהלכים כשלו. הסיבה, כך טוען מקלדה, היא הדרך שבה ישראל ניסתה לעשות זאת. "מדינת ישראל מנסה להזרים את הכספים דרך הרשויות המקומיות, אבל הן חלק מרכזי בבעיה", הוא קובל.

למה?

"הרשויות מתנהלות בצורה חמולתית. רווחת כלל הציבור פחות מעניינת אותם. המחויבות הראשית שלהם היא למשפחה שלהם. רק 60 אחוזים מהתקציב העצום של מיליארדי שקלים נוצל. הרשויות הערביות סובלות מנפוטיזם בלתי נתפס בגלל המבנה החמולתי שלהן. הרבה אנשים לא מוכשרים ממונים לתפקידים חשובים, ולכן הם חלק מהבעיה".

אז מה הפתרון?

"אם מדינת ישראל רוצה באמת לעשות שינוי בחברה הערבית היא צריכה לדלג על המתווכים ולפעול ישירות במקומות הללו. אני אומר את זה בצער, אבל זה המצב. אני לא בטוח שאפשר לתקן את המצב הזה, ואי אפשר להתכחש לכך, ולא בטוח שאפשר לפתור את זה. לכן צריך לחשוב אחרת. וזה רק בקשר ישיר בין השלטון המרכזי, כלומר המדינה, ובין החברה עצמה".

ועדות קרואות יכולות להיות הפתרון לבעיה הזאת?

"אני לא בטוח. אני לא יודע כמה ועדות קרואות הצליחו בפועל. אבל גם כאלה שכן, ברגע שהשלטון המקומי חזר לידי החמולות המצב חזר לקדמותו. בשביל שדבר כזה יצליח, שהנחתה של התנהלות תרבותית מערבית תצליח, צריכה להיות לזה המשכיות. זה לא לשנה־שנתיים ואז להחזיר את המצב לקדמותו. בתקופה הארוכה הזאת צריכים להשקיע בחינוך, בתעסוקה, בפנאי, בתשתיות ובכל הצרכים הרגילים של כל אזרח. בשביל זה צריך לשנות תפיסה. דרך הרשויות כיום זה פשוט לא יעבוד".

"יישוב שיורים בו צריך להיות בעוצר"

אחת הוועדות הקרואות בעשרים השנים האחרונות, שנחשבת ככזאת שהצליחה להוביל לשינוי זמני, היא הוועדה הקרואה בטובא זנגרייה. מי שעמד בראש הוועדה במשך חמש שנים, בין השנים 2012-2007, הוא תא"ל במילואים צביקה פוגל, לשעבר ראש מטה פיקוד דרום. "הטעות המרכזית שלנו היא לא השימוש ברשויות המקומיות אלא עצם הכניסה לשם", הוא אומר.

מה זאת אומרת?

"אנחנו נכנסים שוב ושוב למקום שלא רוצים אותנו בו. אני אומר לך באחריות, מדינת ישראל נתנה ליישובים האלה הכול, כל מה שצריך בשביל לפתח את עצמם ולהשתלב בחברה בישראל, והם בחרו במודע לא לעשות את זה. השקענו שם בחינוך, והם החליטו לבזבז את זה. השקענו בתשתיות, והם בזבזו את זה. הם לא רוצים להשתלב, ואנחנו מנסים לשכנע את עצמנו אחרת בכל פעם מחדש. זה לא עובד".

הקולות מתוך המגזר הפוכים לגמרי. יש לך דוגמאות לכך שהם בחרו לא לנצל את התקציבים שהושקעו בהם?

"בוודאי. רוב היישובים הערביים נמצאים במקומות הראשונים בארץ בהעתקות בבגרויות ובמקומות האחרונים בזכאות לבגרות. הם לא יודעים עברית. נער בשמינית לא יודע עברית, כי לא מלמדים אותו עברית. איך בדיוק ילד כזה יוכל להשתלב בחברה הישראלית? ישיבות המועצה שם לא מתנהלות בעברית. בסוף הם מגיעים בטענות לממשלת ישראל, אבל הם לא לוקחים טיפת אחריות על עצמם. יישובים שכן עושים את זה, כמו בית ג'אן, הופכים להיות מאוד מוצלחים עם אחוזי זכאות נהדרים, אבל הם החריגים".

בין אם החברה הערבית רוצה להשתלב בישראל ובין אם לא, בסוף האירועים האלימים האלה גולשים לחברה היהודית.

"ולכן אנחנו צריכים להגן על עצמנו. אבל הדרך לעשות זאת היא לא להזרים לשם עוד כסף כי זה פשוט לזרוק אותו לפח. הדרך היא להיות אקטיביים. אחרי האירועים בשבת בכפר קאסם המקום צריך להיות תחת עוצר. היום אנחנו מחכים שמישהו אצלנו ימות בשביל לפעול, אבל למה לעשות את זה? הנוהל, ואם צריך גם החוק, אמור להיות מאוד ברור. יישוב שיורים בו על אזרחים תמימים או על כוחות הביטחון צריך להיות תחת עוצר. אין באמת דרך אחרת. למה שהילדים שלנו ימסרו את חייהם על מזבח מלחמות החמולות באום אל־פאחם, בכפר קאסם או בכל מקום אחר?"

זה לא צעד קיצוני מדי?

"המציאות קיצונית. אנחנו בינתיים מכבים שריפות. שופכים ללא הבחנה כסף שבסוף מגיע לחמולות ולא לציבור. כשהגעתי לטובא זנגרייה היו מועסקים במועצה 80 איש, כשהתקן היה ל־21 בלבד. מאיפה אתה חושב הביאו את הכסף למשכורות שלהם? מהכספים שהמדינה הזרימה לאותן רשויות. זאת המנטליות, ואין לנו איך להתמודד איתה. הדרך היחידה היא לנקוט יד קשה".

לצד הבעיה הכללית של הפשיעה במגזר הערבי, אירועי כפר קאסם וסחנין חמורים בעיני פוגל אף יותר מפשיעה רגילה. הוא סבור שאם עד לרגע זה לא נדלקו הנורות האדומות, זה הזמן שבו הן צריכות להידלק. "אנחנו מדברים פה על מיליציה שאין לה שום כבוד לשלטון הישראלי. כשארגוני הפשיעה היהודיים היו פעילים הם ידעו שיש כללי משחק. הם ידעו שהם נמצאים במלחמת חתול ועכבר מול משטרת ישראל, ורק במקרים חריגים הם תקפו שוטרים ובתגובה שילמו מחיר מאוד כבד. פה זה סרט אחר. זאת מלחמת תרבויות. יש בחברה הערבית שתי מערכות חוקים. כשהם יוצאים מהכפר יש את החוק הישראלי, ובתוך הכפר יש את החוק הפנימי שלהם. אנחנו מאבדים לחלוטין את האחיזה והשליטה שלנו שם. וזה נכון לכפר קאסם וזה נכון לסחנין. האירועים שהתרחשו השבוע הבהירו לנו שאנחנו חייבים להכניס לכל המקומות האלה פלוגות של מג"ב כי הם אלה שיודעים איך לעשות את זה. אנחנו מדברים פה על סדר גודל של אלף חיילים. זה נשמע מפחיד, אבל אין מנוס. רק אחרי זה, רק אחרי שנחיל את החוק הישראלי בכל הכפרים הללו, נוכל לשנות את המצב".

יו"ר הוועדה, חברת הכנסת מירב בן ארי
ללא קרדיט צילום

ממשלת ישראל מנסה בחודשים האחרונים למצוא את הדרך הנכונה לטפל בפשיעה הערבית. הצירוף של רע"מ לממשלה הוביל לתקוות רבות בקרב הציבור היהודי והערבי להתקדמות בנושא, אך עד כה לא חל שינוי כלשהו במצב. בינתיים החליטה הממשלה על מהלך תקדימי למדי שבו השב"כ יתחיל לפעול בקרב ערביי ישראל. בתום ישיבה שנערכה בנושא ביום ראשון השבוע בקרב ועדת השרים בראשותו של ראש הממשלה בנט, יצאה הודעה שממנה אפשר היה להבין שגם הצבא ייקח חלק במאבק בפשיעה ברחוב הערבי, אלא שהתנגדויות של החברה הערבית ושל השר לביטחון הפנים עמר בר לב הובילו לירידת הנושא מהפרק. גם ההצהרה שהשב"כ יחל לפעול בחברה הערבית צומצמה על ידי ראש הממשלה במהלך השבוע.

במקביל לכך הוועדה לביטחון הפנים ניהלה השבוע שתי ישיבות ארוכות על אירועי שומר החומות ומצב הפשיעה הבדואית בדרום הארץ. יו"ר הוועדה, חברת הכנסת מירב בן ארי, אומרת ל'בשבע' כי ברור לכולם שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. "חייבים למצוא פתרון למצב. גם אם מדובר בתהליך ארוך, המטרה היא לטפל בפשיעה הזאת. אין פה שאלה, זה חייב לקרות, כולם צריכים להתכנס למטרה הזאת".

את חושבת שהחברה הערבית בכלל רוצה לטפל בבעיה?

"אני רואה ושומעת את נציגי החברה הערבית בוועדה. זה מאוד ברור שהם רוצים למגר את התופעה הזאת. זה לא רק שיח שאנחנו מנהלים עם עצמנו. זה נמאס לראשי הרשויות, זה נמאס לאזרחים הפשוטים וזה נמאס לחברי הכנסת הערבים. נכון, אנחנו רואים יותר הטלת אחריות על המדינה ופחות לקיחת אחריות על עצמם, אבל הקו המשותף הוא למגר את הפשיעה. הנציגים הערבים הם אלה שרוצים להגדיר חלק מאותן עבירות כמכות מדינה, מה שיאפשר טיפול יותר תקיף בהן".

זה אפשרי בכלל לטפל בפשיעה הערבית?

"ברגע שהנושא הוא יעד מוגדר ומוצהר של הממשלה זה משהו אחר. גם העובדה שבמשך שנתיים לא היה כאן תקציב תקעה הרבה מהיכולת לפעול בנושא. בשביל לבנות אסטרטגיה, תקנים של שוטרים, התעצמות טכנולוגית ומבצעית וכל שינוי בנושא צריך תקציב מסודר. השילוב של שני הדברים האלה, יחד עם כניסת השב"כ בתחומים של איסוף נשק ודברים נוספים, יכולים להוביל לשינוי המצב".

האירועים שהיו השבוע מהווים קו פרשת מים? כי שוטרים ושחקני כדורגל שנסים על נפשם בערים ערביות נתפסת בציבור כאירוע דרמטי.

"אני לא אוהבת להתבטא בהחלטיות כזאת. ואני גם לא חושבת שנכון לומר שהשוטרים נסו על נפשם. יש צורך קריטי בשיפור ההרתעה נגד הפורעים. צריך להחמיר את הענישה ולנהוג יד קשה בפורעים הללו. האלימות בחברה הערבית קיימת כבר המון שנים, אבל בשנה האחרונה היא עלתה מדרגה. אנחנו חשבנו שאם נתעלם הבעיה תיפטר, אבל המציאות לא ממש עובדת ככה. זה שעכשיו הנושא נמצא בראש מעייניה של מדינת ישראל זה חידוש, זה לא תמיד היה ככה".

למרות האמירות של בן ארי, והקולות שנשמעים מתוך הממשלה שוב ושוב, רבים עדיין סקפטיים באשר ליכולת של המדינה לטפל בפשיעה הערבית. אחרי פרעות שומר החומות, הציבור היהודי ברובו החרים את הערים הערביות ואת העסקים הערביים. במכתבו רמז בעלי מכבי נתניה שזה הכיוון שאליו צועדים האוהדים הישראלים במשחקים מול בני סכנין. ביום שלישי הגישה הקבוצה להתאחדות דרישה לסגור את אצטדיון דוחא בעיר, מגרשה הביתי של בני סכנין, בעקבות האירועים.

"אוזלת היד של ממשלת ישראל תוביל לכך שלציבור לא תהיה ברירה אלא לצאת למחאה כזאת בעצמו. יכול להיות שרק חרם ישראלי על הערים הערביות יוכל לפתור את הבעיה. אבל בשביל שזה יקרה, אסור שפוליטיקאים יתערבו במחאה כזאת. זה רק יגרום נזק. הבעיה היא שאצלנו הופכים את הכול לפוליטי", אומר פוגל.

גם בחברה הערבית מכירים בחשש שיהודים יחרימו את עריהם. "זה חשש שרבים בחברה הערבית מודעים לו ופוחדים ממנו. אני הייתי בעכו כששרפו את מסעדת אורי בורי. מי שקפצו לים כדי להציל את השולחנות והכיסאות שהפורעים זרקו היו אזרחים ערבים. החברה הערבית יודעת שאם יהיו אירועי שומר החומות 2, כולנו נפסיד מכך. אם יהודים לא יגיעו לערים הערביות כולנו נפסיד מכך", מבהיר אמון.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו