סילמן, בנט וטרופר במליאת הכנסת
סילמן, בנט וטרופר במליאת הכנסת צילום: Olivier Fitoussi/Flash90


"אני חושבת שהציבור שלנו מתחיל יותר להבין... כל אחד רואה את זה בבתי הכנסת שלו ומתחילים להירגע, להבין ששום אסון לא עומד לקרות". את המשפט צופן האסון הזה אמרה השרה איילת שקד בסוכתו של ניר אורבך.

אם יורשה לנו לעסוק בקצת פסיכולוגיה, להבנתנו במילים האלה ביטאה שקד את האינטואיציה החזקה שיוקדת בה: היא מבינה היטב שמעשה העוולה שלה ושל בנט עתידים להביא את ישראל למצבים קשים מאוד, ל"אסון", אם נצמדים למילותיה. היא מבינה טוב מרובנו שאנחנו בפתח מערכה מאוד לא פשוטה.

שקד כנראה מתוסכלת מכך שבניגוד לתקווה שליוותה אותה ערב ההחלטה הרעה שעשתה, הימים עוברים ואיש אינו מניח לעוולה הגדולה בהיסטוריה של מדינת ישראל להישכח. גם כשבתקשורת משדרים עסקים כרגיל היא יודעת שהיא ושותפה חברו לכוחות הרדיקליים ביותר שנאבקים במדינת ישראל. על זה ההיסטוריה הקשוחה של העם הזה עוד תשפוט אותם, אבל בינתיים צריך לדבר על המערכה המתחדדת מיום ליום.

זה כמה עשורים שמנסים בישראל לפתור את הבעיה הערבית שמלווה אותנו מראשית הציונות. עם קום המדינה ברחו מכאן רבים מערביי הארץ. אחרים התכנסו בפאתי המדינה, מנסים מדי פעם לכבוש אותה, ואחרים נותרו אזרחים דוממים בתוכנו, ממתינים לראות לאן תנשב הרוח. האסלאם אינו מוותר בקלות. הוא נלחם או ממתין לשעת כושר.

שתי גישות היו כאן מאז ומתמיד בכל הקשור למערכה נגד הערבים. לפי הגישה הלאומית, כדי לפתור את הסכסוך נהיה חייבים לחזק את הזהות היהודית של המדינה ולגדוע את תקוות הערבים להשתלט עלינו מחדש. הפלג השמאלי סבור אחרת: נשלב, נעמעם זהות, והערבים יירגעו. תן לערבים חיים טובים וכלכלה, הישגים במדינה ומחוצה לה, ואולי הם יניחו לנו. התפיסה הפרגמטית הזאת, שביסודה אינה זדונית אלא מחפשת קצת שקט, חוברת ברצונה או שלא ברצונה לכוחות שמבקשים למחוק את מדינת ישראל.

כך נוצר מכפיל כוח לא פשוט לרבים מבחוץ שמבקשים להמיר את הרעיון הציוני של מדינת ישראל כמדינת היהודים ולמעשה למוטט אותה בלי כל מלחמה. כשאומרים שמדינת ישראל תמיר את עצמה למדינת כל אזרחיה, לא תמיד אנחנו קולטים שלמעשה מדובר בכיבוש לכל דבר ועניין של מדינת ישראל מידיהם של היהודים.


מהי מדינה יהודית?

את ההגדרות המדויקות למדינה יהודית צריך להשאיר לאנשי הרוח והקודש, ואנחנו נסתפק רק ברשימה חלקית של פרמטרים שעל פיהם הגדרת ישראל מדינה יהודית מוטלת בספק גדול. גם לנו רועדת היד מלכתוב משפט כזה, אבל חובה על כל יהודי להביט במציאות ולספק לעצמו תשובות. וגם מי שסבורים שטרם הגענו לנקודה המטלטלת הזאת כדאי שישאלו את עצמם לכל הפחות באיזו נקודה מבחינתם תאבד המדינה סופית את זהותה.

1. מערכת המשפט אימצה בכל מאודה את העיקרון שזכויות אזרח גוברות על הזהות היהודית של המדינה. הרבה לפני שנכנס עבאס לממשלה עיקרה מערכת המשפט את הכלים הצבאיים למלחמה באויבי ישראל, ובשם עקרונות זכויות הפרט שזכאי להן כל אדם היא כובלת עוד ועוד את ידיו של הצבא מלהילחם בשם הלאום היהודי ומעדיפה בעקביות את זכויות הפרט על פני זכויות הלאום.

2. מדינת ישראל חדלה מזמן לעודד עלייה בדיוק בגלל אובדן היכולת לעודד יהודים לעלות. חמור עוד יותר שבעזרת חוק השבות ובג"ץ עולים לארץ רבבות גויים חסרי קשר ליהדות, והיום גם בקרב העולים לישראל אין רוב יהודי.

3. יסודות המדינה היהודית – בניין הארץ, כשרות, שבת, נישואין וגירושין וגיור – מערכות אלו פועלות מכוח האינרציה. מדינת ישראל פסקה מלהשקיע בהן ומנסה להפריט אותן, לפתור בעיות ולהדחיק. די בלראות את מסמך היעדים שהציבה לה הממשלה לשנה הקרובה. יש שם הרבה כלכלה, שירותים לאזרח ושוויון מגדרי ומגזרי; יהדות לא תמצאו שם.

4. שישה עשר אחוזים מהשוטרים במשטרת ישראל אינם יהודים, ואת השיעור הזה שואפים להעלות.

5. כמעט ארבעים אחוז מהרופאים החדשים בישראל הם ערבים, בוגרי פקולטות רפואה בירדן ובארצות אחרות, בוגרי אפליה מתקנת בישראל. מדיניות זו היא תוצר ישיר של קונספציית השילוב של הערבים כדי שיחדלו להילחם בנו.

כל זה לפני שדיברנו על הכיבוש שחל כאן בפועל בערים המעורבות בגליל ובנגב, בבתי החולים, בפארקים ובעוד ועוד מקומות שיהודים חשים בהם אורחים ואילו הערבים מתהלכים בהם בתחושה בטוחה כבעלי הבית.

כך נכבשה מדינת ישראל בשקט בשקט עד שהגיע מעשה הנבלה הגדול בהיסטוריה הציונית שחשף עד הסוף את המציאות: הכנסת מוסלמים החפצים רשמית לכלותנו לממשלת ישראל. המילים ראש ממשלה מוסלמי עדיין נשמעות הזויות, אבל לראש ממשלה של היום יש שישה מנדטים, ולשותפו הבכיר יש רק שני מנדטים פחות ממנו. ברור שבבחירות הבאות התוצאות יהיו הפוכות. לעבאס יהיה כנראה יותר מנדטים משיהיו לראש הממשלה היהודי שהפיל את שלטון אחיו בעזרת גוי עוכר ישראל.

חשוב לחדד: ממשלה של שבעים חברי כנסת יהודים שמאלנים וחוטאים, חלילה, היא ממשלה מעצבנת ומדאיגה, אבל היא ממשלה יהודית. לעומתה ממשלה שנשענת על ארבעה מנדטים של גויים (שלא לדבר על היותם אויבי ישראל) היא ממשלה לא יהודית, ולכן היא מערערת מהיסוד את כל המחויבות הקדושה שלנו כלפיה. משני רבנים מרכזיים שמענו במישרין אך ללא אפשרות לייחס להם את הדברים בשלב הזה שמדובר במצב שאם יימשך חלילה, יערער על החיוב להתפלל לשלום המדינה, ששלטונה למעשה ניתן לגויים. זאת המציאות העגומה, חברים.


כמה מילים על "גם ביבי היה עושה אותו דבר"

הפער בין מעשה הפשע של נפתלי בנט למדיניות הניהול הרדום של נתניהו עצום וחסר בסיס להשוואה. ראשית, אין שום סיבה לומר שביבי היה עושה את אותו דבר מהסיבה הפשוטה שהוא מעולם לא עשה אותו דבר. גם הידיעות על הצעותיו לעבאס הסתכמו בדיל המותנה בתמיכתו בחוק לבחירה ישירה כדי שבבחירות הבאות תהיה הכרעה. ואכן, אילו נתניהו היה מכניס חלילה גויים לממשלה שלו, היה עלינו לכתוב את אותו מאמר בדיוק.

באשר לשאלה כיצד תמכו רבנים בהישענות על גוי כדי שלא תקום ממשלת שמאל שמדהירה את ישראל לתהום איבוד זהותה, אין לנו תשובה בשמם מלבד ההערכה שלדעתם היה נכון למנוע את האסון הנורא הכפול שנוצר כעת: ממשלת כל אזרחיה שבתוכה נמצאים מוסלמים כחלק בלתי נפרד מהשלטון.

ממשלה לאומית שנתמכת מבחוץ בגויים והרוב היהודי רצה בה זה רע מאוד. ממשלת שמאל שהגויים הגיעו אליה כדי להכריע את היהודים בתוכה – זה כבר לא לגיטימי. לא יהודי. גם אם אורבך-סילמן-כהנא-שקד ישננו שוב ושוב "גם ביבי", זה לעולם לא יעמעם את מה שעשו למדינה היהודית. השימוש של האנשים האלה בתמיכת הרבנים בנתניהו בלתי ייאמן, שהרי הרבנים ניסו למנוע את הפשע הנוכחי שיצרו בידיהם.


סיבוך מסוכן

האם אנחנו חוזים בעינינו את דעיכתה של הממלכה השלישית של ישראל? הבעיה הגדולה היא שלפי המסורת כנראה ממש לא. זאת בעיה כי הברית המסורתית שאין גלות שלישית מביאה אותנו לפלונטר כפול. ההבטחה הזאת יוצרת שני תהליכים לא פשוטים. היא גורמת לחלק גדול מהציבור המאמין, שדבק בהבטחה הזו, לתפיסה שאננה עמוקה מאוד. הרי מובטח שהסוף יהיה טוב, אז לא באמת צריך להתרגש מהגויים המרימים ראש ומשליטת היהודים שנטשו את היהדות, כי הדברים יסתרו.

מצד שני, המשמעות של ההבטחה הא-לוהית על הצמחת הגאולה וכינון מדינה יהודית מתוקנת לאור חזון הנביאים לא תמיד נעימה. אם לא נהיה שותפים באירוע הזה ונדחף לקיומו מרצוננו, המציאות וההיסטוריה הא-לוהית יפעילו מניפולציות וגורמי כוח לא נעימים כדי להכריח אותו לקיים את חלקנו בברית. ברית זו ברית.

זה למעשה הפלונטר של ההבטחה שמדינת ישראל לא תיפול ולא תמיר את דתה: שאננות חמורה של אנשי האמונה והקודש לעומת דרדור חמור במצב הביטחוני שיכריח אותנו לחזור לייעוד.

כדי שלא להגיע לקטסטרופות שאליהן מובילה בהכרח נפילתה הנוכחית של מדינת ישראל, יש רק דרך אחת: שאנשי האמונה יקבלו אחריות ויהיו מוכנים למסור את נפשם על התיקון.


מרד במוסכמות השמאל

מה יש לעשות? אפשר לחלק את מה שיש לעשות לשלושה חלקים שכל מי שחשוב לו להחזיר את מדינת ישראל למסלול יכול וחייב לנקוט: 1) אפס לגיטימציה לחטא; 2) שחרור תרבותי מוחלט מהתרבות התקשורתית הממוסדת; 3) בניית חלופה מנהיגותית.

1.

הוקעת החטא – טוב עושים אמיצי מוסדות הציונות הדתית שאינם נכנעים לפיתויי הכספים של ממשלת בנט–עבאס ומסרבים לשתף פעולה עם המרת דתה של מדינת ישראל. טוב עושים מי שמוקיעים ציבורית את ניר אורבך, עידית סילמן ומתן כהנא על שותפותם בהכנעת המחנה הלאומי על ידי המוסלמים המבקשים להמיתנו ולהמיר את דתה של המדינה. עלינו לבוז לכל האמירות שמנסות להציג כאילו הם מייצגים איזה מיינסטרים שפוי. ברוך ה' שהמעשים השפלים שלהם כרגע אפילו אינם מאפשרים להם לעבור בבטחה את אחוז החסימה.

כל עוד ממשיכים להזמין אותם לאירועים ולראיין אותם במקום למחות כנגדם מעל כל במה אפשרית, אין להם שום סיבה לסור מחטאם. יש מעשים שהם חציית קו אדום ואין בהם שני צדדים. את הרע יש לפסול. כל איש ציבור ומנהיג רוחני צריכים לומר להם בקול ברור שהם אינם ראויים לשום לגיטימציה ציבורית. האנשים האלה מחזקים בכל רגע נתון את אויבי ישראל ומחזיקים אותם בקודש הקודשים של מה שהיה עד לא מזמן ממשלת ישראל, ובכך שותפים מלאים בתהליך ניסיון השמדתה השקטה של מדינת ישראל. אם הציבור הלאומי הדתי והמסורתי יחזור למערכה ויאמר את דברו בלי להתבלבל בקול בוטח – כל עיתון, כל שדרן רדיו, כל פרשן, כולם יחד כאיש אחד נגד מעשה הנבלה – יש סיכוי טוב שהם יתעוררו.

כשבווידוי הגדול ביום הכיפורים אמרנו כולנו "החנפנו לרשע" הכוונה הייתה בדיוק לתופעות כאלה שבשם כל מיני צידוקים פרקטיים החנפנו לבעלי שררה שנוהגים ברשעה.


2.

ערוץ 20 כמשל לשינוי תרבותי – את חטאינו אנחנו מזכירים היום. ערוץ 20 היה מבחינתנו מסוג הדברים שאתה אומר עליהם: ואללה, טוב שיש אותם, אבל את העדכונים נצרוך במקומות החשובים שמדברים ביותר איזון. האופן שבו ריקלין, סגל וכל החבורה הנמרצת של הערוץ הזה משדרת יכול לפעמים לגרום לרתיעה ממי שכמונו הורגלו לסגנון המעודן כביכול של התקשורת הממוסדת.

שיחה עם איש עסקים, ליכודניק חילוני, עזרה לנו לראות את התופעה של ערוץ 20 אחרת לגמרי: "אני והמון חברים שלי, חילונים לגמרי, סגרנו לגמרי את ערוץ 12 ו-13", סיפר לנו. "הם מזמן לא מעניינים אותי. ערוץ 20 זה מקום שבו אני שומע מציאות אחרת. לא יודע אם זאת המציאות המאוזנת, מה שבטוח שמבחינתי זאת מציאות הרבה יותר אמיתית ממה שמוכרים לנו בערוצים האחרים".

"ותגיד", הקשינו, "לא מפריעה לך הקולניות שלהם?" "אתם הדתיים עוד לא הבנתם כלום", הסביר בחדות, "כדי לחזור לעצמאות של המחשבה שלנו, כדי לחזור לזהות היהודית, חייבים לשבור את הכללים שהם קבעו. אתם לא יודעים כמה אתם משועבדים למחשבות שלהם, לתפיסה האנטי-יהודית שלהם. צריך גם את השפה לדבר אחרת. ובעתיד, אם צריך, תבחר לדבר בסגנון אחר. כרגע? תמרוד בכל מה שמביאה התרבות האנטי-יהודית המעוותת הזאת. היא שהרגה את היהדות של המדינה".

אז גם אנחנו עברנו לערוץ 20. לא מקשיבים לשום דבר מערוץ 12 שהוא לא עמית סגל. נפספס כמה דברים? לא נורא. בהערה קטנה: הערוץ הזה הולך ומשתבח ונהיה מקצועי יותר ויותר. אם הציבור ייתן גב, זה יתעצם יותר ויותר.

חלק מהאירוע ההיסטורי שבו אנחנו נמצאים הוא למרוד בשפה ובכל מוסכמה שהשמאל האנטי-ציוני קובע. זה תהליך שיוציא אותנו יפים ומדויקים פחות אבל יחזיר לנו את החירות.


3.

הצמחת הנהגה – מפלגת הציונות הדתית מרוצה מתמונת הסקרים שמראים שהיא בסך הכול יציבה עם שבעה מנדטים בעוד מפלגת ראש הממשלה שהייתה לפני רגע המתחרה שלה מדשדשת סביב אחוז החסימה. זאת אולי טרגדיית הקטנות של האגף הלאומי הנאמן ליהדות. במקום להבין לאיזה אבסורד ועיוות הגיעה המציאות כדי לזעוק לאגף הזה לקבל אחריות ולבנות תשתית הנהגה, הם מתבוססים במספר מנדטים כזה או אחר. נפתלי בנט במעשיו הקשים המחיש לכולנו שבסוף ישראל משוועת להנהגה אחרת.

כשהפוליטיקאים החרדים והדתיים הלאומיים קובלים שהשמאל מפרק את מדינת ישראל ושבנט מאפשר להם לעשות זאת, הם חייבים להבין שכל עוד לא הכריזו על עצמם חלופת הנהגה וכל עוד לא התארגנו פוליטית בהתאם לכך, הם למעשה שותפים לפירוק המדינה, רק מהצד השני.

מפלגת הציונות הדתית לא הפנימה את גודל האחריות. לכן מעבר להודעה חגיגית מדי פעם על שהבטיחו מפקד ויקיימו, איש לא רואה את זה הולך לשום מקום.

גודל השבר מחייב את האופוזיציה להתעשת ולהתארגן מחדש. רק כשזה יקרה יזוזו הגושים תזוזה של ממש.

רווח והצלה יבוא ליהודים ממקום אחר. יש ברית כזאת. מקום אחר יכול להיות תסריטים רעים, ויכול להיות שאנחנו, אולי רק אנחנו, ממש אלה שכאן, נתעשת ונקבל אחריות. נמחה נגד הרע, נסגל עצמאות מחשבתית ונבנה חלופה של הנהגה לאומית מחוברת לתורה ולמסורת ישראל.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו