אברהם בנימין
אברהם בנימין צילום: באדיבות המצולם

שר הביטחון גנץ הכריז לאחרונה כי בכוונתו לקדם תכניות בניה לכ-2000 יחידות דיור בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, מול אישור תכניות הכוללות כ-800 יחידות דיור בכפרים הערבים בשטחי C.

במקביל, לקראת ביקורו בבית הלבן, הצהיר ראש הממשלה בנט בריאיון ל'ניו יורק טיימס' כי "ישראל תמשיך במדיניות הסטנדרטית של צמיחה טבעית" בכל הנוגע לבניה בהתיישבות.

בינתיים ועד העובדים של המנהל האזרחי שהחל בעיצומים, הקפיא את קיום הדיונים המתוכננים והוכיח לכולנו כי בכל הקשור לנפלאות הבירוקרטיה הישראלית – הריבונות כבר הוחלה ביהודה ושומרון 'מלא מלא', אבל מעבר לכך – צריך להסביר מה הבעיה האמיתית בסיפור הזה, ולמה ההצהרות של ראש הממשלה ושר הביטחון זורות חול בעיני הציבור.

מאז הסכמי אוסלו, הרשות הפלסטינית מחזיקה בשטחי A ו-B, בה היא אחראית על מתן היתרי בניה. נכון למועד כתיבת שורות אלו כ-70% מאזורים אלו ריקים לחלוטין וביכולתה של הרשות הפלסטינית לתכנן ולבנות בהם כאוות נפשה, ולכן הכניעה לתכתיב האמריקאי לפיו כל בניה ישראלית חייב לבוא עם בניה ערבית מהווה כניעה מסוכנת.

כפי שהאמריקאים לא דורשים מהרשות הפלסטינית כי על כל תכנית בניה שהיא מקדמת באזורים A ו-B הנתונים לשליטתה, עליה לאשר תכניות גם ליהודים, כך אין כל הצדקה לדרוש כי במקביל לכל תכנית בניה שמקדמת מדינת ישראל לתושבים היהודים המתגוררים באזור C הנתון לשליטתה, עליה לקדם גם תכנון לערבים.

יתירה מכך – חוסר הסימטריה הזה איננו רק במישור הדמוגרפי, אלא משקף גם בעיה גאוגרפית קשה. שטח המגורים של ההתיישבות היהודית המונה כחצי מיליון תושבים, הינו 3.5% בלבד מהאיזור שבשליטת מדינת ישראל (שטח C), בשעה ששטח המגורים של ההתיישבות הערבית באיזור זה, אשר מונה כ-200,000 תושבים בלבד, כבר כיום משתרע על שטח כמעט כפול.

השאלה שצריכה להישאל לגבי תכניות הבניה החדשות, היא כמה דונמים נוספו לשטח ההתיישבות הישראלית אל מול כמה שטח נוסף להתיישבות הערבית בשטח C – ולא להתמקד בשאלה כמה יחידות דיור אושרו במגזר הזה ובמגזר הזה.

בלי עוד דונם להתיישבות – זו בסך הכל עוד עז שדוחפים לנו, בלי להבין את ההשלכות. כל תכניות הבניה המאושרות להתיישבות הישראלית, הינן בתוך תחומי היישובים שהוקצו עבורם לפני שנות דור, וחלקן אף בבניה רוויה החוסכת כראוי במשאבי הקרקע, בעוד שבתכניות למגזר הערבי - כמעט בכולן מדובר על בניה בשטחים חדשים שנוספים לשטח הבנוי הערבי.

ועוד נקודה למחשבה: התכניות המדוברות למגזר הערבי מתבססות על הסדרה של בניה בלתי חוקית קיימת לצד תכניות עתידיות להכפלה ושילוש של הבניה הקיימת כיום, בהשוואה מדומה למה שכינה בנט "מדיניות סטנדרטית של צמיחה טבעית" בתוך השטח המצומצם של היישובים היהודים שמדינת ישראל הקימה כדת וכדין.

צריך לקרוא לילד בשמו: מדובר פה בהלבנה סיטונאית של מאחזים ערביים בלתי חוקיים, אז אם כבר עושים השוואה מסוכנת לפחות שהיא תיעשה כמו שצריך: כמו שמלבינים בנדיבות מאחזים ערבים, יש לפעול באופן דומה מול המאחזים הלא חוקיים בהתיישבות הצעירה של המגזר היהודי.

אברהם בנימין הוא ראש אגף מדיניות בתנועת רגבים

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו