יצחק רבין
יצחק רבין צילום: פלאש 90

בכל שנה לקראת יום השנה לרצח רבין שבים הנואמים והמשוחחים לעסוק בשאלה "האם למדנו את הלקח".

התשובה באופן עקבי היא כמובן שלא, ומכאן מתחילה במקרה הטוב נבירה עמוקה בפצעי החברה הישראלית, ובמקרה הרע הטפה שמאלנית שרמת הארס שלה משתנה בין דובר לדוברת. הגיע הזמן לומר דברים ברורים. הלקח מרצח רבין הופק מיד, ללא דיחוי, בהצלחה יוצאת מן הכלל.

רצח ראש הממשלה הוא פגיעה בעם ישראל כולו וחילול השם נורא, גם בלי קשר לזהות הנרצח והרוצח. המצפן, כמו תמיד, הוא תגובת שונאינו ומבקשי רעתנו. הריקודים והחגיגות בביירות ובדמשק באותו לילה הבהיקו את האמת: ירי בראש ממשלה הוא ירי בגב האומה ויום שמחה לשונאי ישראל. וכשיד איש נשלחת באחיו, ועל רקע פוליטי, זה נורא שבעתיים.

הגורם היחיד מטעם השלטון והממלכה שאמור למנוע קטסטרופה כזאת הוא מי שמופקד על שמירתו וביטחונו של ראש הממשלה. במקרה שלנו, היחידה לאבטחת אישים של שירות הביטחון הכללי. במובן מסוים התסכול ממחדל השב"כ גדול יותר מאשר התסכול על קיומו של הרוצח עצמו. שכן אנשים מטורפים קיימים תמיד, כאז כן היום. איומים ברצח קיימים תמיד, על כל מנהיג, על אחת כמה וכמה מנהיג ישראלי. החסרי משוגעים אנחנו? לו לא הייתה מחלוקת פוליטית, והרוצח היה לוקה בנפשו שברח ממחלקה סגורה, הוא היה מצליח לבצע את הרצח בדיוק באותה קלות. אין בידינו למנוע את קיומם של מטורפים, יש בידינו למנוע את הצלחתם והשפעתם. בדיוק לשם כך קיימת האבטחה על ראש הממשלה.

אין מקום להיתמם. השיח באותו זמן היה אלים והקצין באופן חריף. אינני יודע אם באותה רמה של ימי הסכם השילומים או מלחמת לבנון, אבל בלי ספק הייתה זו תקופה סוערת מאוד. וכן, הייתה גם אווירה אלימה וקשה. וזה מצער וכואב, ויש לעשות חשבון נפש על הדברים מצד עצמם. אבל אין לאווירה הציבורית שום קשר לעובדה שהרצח היה אמור להימנע, באופן ברור וחד, בכל אקלים חברתי, בכל מזג אוויר ציבורי. נקודה. ואם כבר מציינים את העובדה הזאת, היא נזקפת לחובתו של השב"כ ולא לזכותו, שבשעות שכאלה חייב לשמור ביתר ערנות וביתר שימת לב.

במובן הזה השב"כ כשל באופן חמור בכך שהניח לרצח להתרחש, דבר שהעמיד את העם כולו במצב בלתי נסבל. הקביעה הזאת כבר נקבעה על ידי אנשי מקצוע ושופטים, אפילו ראש השב"כ דאז ביקש להתפטר באותו בוקר. אין בדבר שום חידוש. המשך הסיפור, אשר נתפס משום מה כמובן מאליו, הוא חזרה בתשובה פשוטו כמשמעו שהארגון ביצע בכל הקשור לאבטחת ראש הממשלה.

למעשה, השב"כ הפיק לקחים מהרצח באופן מיידי ומוצלח. כל ישראלי יודע עד כמה התהדקה והשתכללה עד למימדים היסטריים ממש האבטחה על ראש הממשלה. וטוב שכך, וחבל, חבל עד כאב, שהדברים לא נעשו שעה אחת קודם.

למרות שהכינוי "רוצח" כלפי מנהיגים (ירושה דוחה מהפגנות השמאל נגד שרון, בגין ודיין שהימין, לצערנו, אימץ) כבר אינו מקובל כאן מאז הרצח, וגם המילה "בוגד" הוצאה מחוץ לתחום השיח, עדיין יש לנו בעיה בצורת השיח וסגנון הוויכוח. אנחנו בשפל המדרגה בכל הקשור לירידה לפסים אישיים, והרשתות החברתיות מלבות את ההקצנה. אבל כל זה אינו חלק מלקחי הרצח. שכן גם אם נבצע מהלך חינוכי אדיר מימדים, מוצלח מאין כמוהו, שיזכך ויעדן את רמת השיח עד הקצה הכי טוב, עדיין נצטרך לשמור בדיוק על אותה רמת אבטחה של השב"כ. תמיד יכול לקום איזה מטורף, לקחת אקדח, ומאלף סיבות שונות לנסות לרצוח שוב.

כמובן שכאשר רוצים לנגח פוליטית ולהמשיך בהתלהמות, ולשבש עוד את תרבות השיח, שום דבר מהעובדות או אפילו העיקר לא מעניין. אך האמת הפשוטה צריכה להיאמר: הלקח החשוב נלמד ויושם, וזו הסיבה היחידה שיימנע כאן רצח ראש ממשלה בעתיד. ועכשיו אפשר להתפנות לדון בינינו על החיים המשותפים בישראל המקוטבת. זה מספיק בעייתי ודורש תיקון גם אם אין רצח פוליטי בקצה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו