נתניהו ונבחרי הליכוד
נתניהו ונבחרי הליכוד צילום: Tomer Neuberg/Flash90

האלוף בדימוס והשר בהווה אלעזר שטרן חפר לעצמו בור עם הלשון. שטרן נאלץ למשוך את מועמדותו לתפקיד המכובד של יו"ר הסוכנות, לאחר שהתפרסם כי בעת שירותו הצבאי ובפרט בעת כהונתו כראש אכ"א הוא הורה לגרוס תלונות אנונימיות שהגיעו אליו על הטרדות מיניות ועבירות אחרות. מה שהופך את הסיפור הזה למגוחך במיוחד היא העובדה שמי ששלף את הסיפור הזה, שמטיל רבב על עברו של שטרן, היה לא אחר מאשר שטרן בעצמו.

זו לא הפעם הראשונה ולא השנייה שבה פיו של שטרן מכשיל אותו. יש בו דוגריות מחוספסת שלעתים היא שובת לב, אבל פעמים רבות מדיי איננה יודעת גבולות. אי אפשר לשכוח, והשבוע אכן הזכירו לו רבים, כיצד הטיח בשרה מירי רגב שלא כדאי לה שהוא יספר איך השיגה את הקידום שלה בצבא. אבל הפעם הבעיה איננה רק בסגנון התבטאות, אלא גם במהות ההתנהלות שלו. חלפו הימים שבהם יחס אדיש מצד ממונים, מפקדים ומנהלים כלפי טענות להטרדות מיניות היה עובר בשקט. לאחר יממה על הגריל, שטרן הבין שאפסו סיכוייו להיבחר ומשך את מועמדותו.

העדות של שטרן על עצמו כמי שהתעלם מתלונות אנונימיות על הטרדות מיניות מעניינת במיוחד על רקע התנהלותו האובססיבית כראש אכ"א מול חיילים שחשו מצוקה אידיאולוגית, רגשית והלכתית כלפי משימת ההתנתקות מעזה, גירוש התושבים והרס היישובים. שטרן נידב אז את עצמו לנהל מולם מערכה שיטתית ומחמירה. הוא לא הסתפק בכך שמסרבי הפקודה נידונו למחבוש. גם לאחר ריצוי העונש שנגזר עליהם, הוא פעל כדי שהלוחמים שביניהם יסולקו מתפקידם הקרבי. זכורה לרע במיוחד התנהלותו מול החייל המצטיין חננאל דיין-מגד שסירב ללחוץ את ידו של רמטכ"ל הגירוש דן חלוץ. הרבה לפני שיתוף הפעולה הפוליטי עם יאיר לפיד במפלגת יש עתיד, האלוף שטרן הדליף ללפיד העיתונאי פרטים חסויים מתיקו האישי של החייל המצטיין, כדי שלפיד יוכל להשתלח בו בטור שלו ב'ידיעות'.

חבריו ובמיוחד חברותיו לקואליציה של שטרן נחשפו בקלונם כאשר לא מיהרו לגנות או להתנער. התגובות של נושאות ונושאי דגל הפמיניזם והשוויון המגדרי בממשלה ובקואליציה היו זהירות ומעורפלות ברמה מביכה. אפילו למרב מיכאלי לקח זמן רב עד שהיא הצליחה לשחרר תגובה פושרת למדיי. מסתבר שגם המאבק בהטרדות ופגיעות מיניות כפוף ומגויס לשיקולים פוליטיים, במיוחד כאשר הקואליציה שברירית וכל קול בה הוא חיוני. את הרב רפי פרץ שחטו כאשר כשל בלשונו בדבריו על טיפולי המרה, אבל אלעזר שטרן שייך לצד הנכון ולכן גם כאשר אי אפשר לשתוק, התגובות לגביו היו הרבה יותר מאופקות.

תתמודדו

1

את מה שצריך לומר נגד ההחלטה המקוממת וההרסנית של נפתלי בנט וגדעון סער ומפלגותיהם לפרוש מהמחנה הלאומי ולחבור לקואליציה עם השמאל, כתבתי כאן כבר פעמים רבות מאז הקמת הממשלה. פעם אחת צריך לדבר גם על הטעויות של נתניהו והליכוד שגרמו לכך שהמחנה הלאומי-דתי איבד את השלטון.

הליכוד ונתניהו איבדו את נאמנותם של בנט וסער לא רק באשמתם של השניים. זה קרה בין השאר גם בגלל היחס הגרוע כלפיהם, ששיאו בהשארתם מחוץ לממשלה הקודמת, ממשלת החילופים של נתניהו וגנץ. נתניהו אולי לא היה חייב או מסוגל להשאיר את בנט במשרד הביטחון, משום ששותפו העיקרי בני גנץ דרש את התפקיד לעצמו. אך עדיין אפשר היה להתאמץ יותר כדי לצרף לממשלה הקודמת גם את בנט ומפלגתו.

נתניהו הציע ליו"ר ימינה לחזור למשרד החינוך, הצעה לא אטרקטיבית בעיני בנט, שמבחינתו כבר מיצה את מה שהיה לו לעשות כשר החינוך. אילו הוצע לו למשל תיק הבריאות באותם ימים של חודשי הקורונה הראשונים, קרוב לוודאי שבנט היה נענה לאתגר ומצטרף לקואליציה. אבל נתניהו העדיף לוותר על בנט, תוך שהוא נותן למשקעי העבר וליחסים האישיים העכורים לגבור על התבונה הפוליטית ועל המבט המרחיק ראות.

באותו רגע, כאשר גנץ ומפלגתו הגדולה לצדו, נתניהו לא נזקק לאצבעות הח"כים של ימינה כדי להרכיב קואליציה. הוא אולי אפילו שמח על האפשרות לתת לחבריו מהליכוד את התיקים שהיו אמורים לקבל בנט וסמוטריץ'. אבל ההחלטה להשליך את רשימת ימינה אל האופוזיציה, היא שזרעה את זרע הפורענות של החלטת בנט להפיל את נתניהו, ושל הנכונות שלו לחבור אל השמאל לשם כך.

במפלגת הליכוד ובמפלגות החרדיות לא מחו יותר מדי על חוסר הלויאליות שבהחלטה להפנות עורף לרשימה המרכזית שייצגה את הציונות הדתית, למרות נאמנותה העקבית לגוש הימין. אין בדברים הללו הצדקה למעשיו החמורים והמזיקים של בנט, כמו שאין להצדיק את החלטתו של בר-קמצא להלשין על היהודים לקיסר רק משום שהעליבו אותו באותה סעודה מפורסמת. אבל גם ליחסו העוין של נתניהו כלפי בנט ושקד לאורך כל דרכם הפוליטית יש חלק במציאות העגומה הנוכחית.

2

גם ליחסו של נתניהו לגדעון סער יש חלק משמעותי באובדן השלטון. אחרי שלא עלה בידי נתניהו להרכיב ממשלה גם לאחר סבב הבחירות השני, גדעון סער טען לכתר ההנהגה והכריז על התמודדות מול נתניהו. טענתו העיקרית הייתה שתחת הנהגתו הליכוד יוכל להרכיב ממשלה, בעוד נתניהו לא מצליח להפוך את היתרון המספרי של גוש הימין בכנסת לקואליציה מתפקדת, בגלל ההחרמה האישית שנקטו כלפיו אביגדור ליברמן, מפלגות השמאל ורשימת כחול-לבן שרביעיית ה'קוקפיט' שלה סירבה להצטרף לממשלה בראשותו. ההתמודדות של סער מול נתניהו הייתה לגיטימית לחלוטין. היא גם לא גרמה נזק לליכוד. להיפך, היא חוללה תסיסה שהעירה את השטח.

סער קיבל בהשלמה את נצחונו המכריע של נתניהו והתייצב מאחורי מועמדותו לראשות הממשלה, כפי שהבטיח שיעשה אם ינוצח. בפריימריז לרשימת הליכוד נבחר סער במקום החמישי, ולפי כל היגיון היה ראוי לתיק בינוני או אפילו בכיר בממשלה. אבל גם במקרה הזה, נתניהו בחר להתייחס אל סער בנקמנות והותיר אותו חסר כל תפקיד בממשלה או אפילו בכנסת. זו הייתה שגיאה חמורה, שאת מחירה שילמו נתניהו, הליכוד והמחנה הלאומי-דתי כולו באבדן השלטון. שני מנדטים מתוך השישה שקיבלו סער ומפלגתו, זה כל מה שהיה דרוש לנתניהו כדי להצליח להרכיב ממשלת ימין אחרי סיבוב הבחירות הרביעי. אלמלא הפרישה של סער, אלקין, שאשא-ביטון וחבריהם, אין כמעט ספק שהליכוד היה מקבל עוד שני מנדטים לפחות.

3

הדברים הללו צריכים להיאמר לא רק כהכאה על חטא על מה שהיה, אלא בעיקר במסגרת של תיקון לעתיד והימנעות מחזרה על שגיאות העבר.

בהרבה היבטים, ההכרזה של יולי אדלשטיין השבוע שיתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד דומה להכרזת ההתמודדות של גדעון סער מלפני שנתיים. אדלשטיין הוא איש ליכוד עקבי שאי אפשר להאשימו בחוסר נאמנות למפלגה ולדרכה. כמו סער לפניו, גם הוא טוען שההתעקשות על נתניהו כמנהיג האחד והיחיד חוסמת את דרכו של הליכוד אל השלטון. סער טען את זה אחרי שנתניהו נכשל רק פעמיים בהקמת ממשלה. לאחר הכישלון הרביעי ולאחר אובדן השלטון, אי אפשר עוד לזלזל בטענה הזאת. גם אם נסכים שנתניהו הוא המתאים ביותר לתפקיד ראש הממשלה ובפער רב, אין ערך לכך אם בפועל הוא לא מסוגל להרכיב ממשלה ולהחזיר את המחנה הלאומי לשלטון. מי שתומך בהמשך ההנהגה של נתניהו לא יכול להסתפק בטענה שהוא הכי מתאים והכי נתמך בסקרים ושהחרמתו בידי יריביו היא עוול מקומם ומשווע. נתניהו ותומכיו המושבעים צריכים גם לגבש ולהראות מתווה שיאפשר לליכוד לחזור לשלטון תחת הנהגתו.

מה שבטוח אסור לעשות זה לחזור על הטעות שנעשתה ביחס לסער גם כלפי אדלשטיין. התגובות בליכוד נחלקו בין מי שאמרו שאדלשטיין זכאי להתמודד לבין מי שניסו לעשות לרעיון הזה דה-לגיטימציה, לתקוף את הטוען לכתר ולהטיח בו האשמות ועלבונות. אם הליכוד רוצה לחזור לשלטון בעתיד הקרוב הוא יהיה חייב למנוע הישנות של חוסר יכולת להכיל בבגרות את הזכות להתמודד.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו